גישת הקונסטלציה משפחתית

 

הקונסטלציה היא גישה, המאפשרת התבוננות מערכתית ובין דורית  ומציעה דרכי טיפול חדשות, סביב נושא העברות בין דוריות וההשפעות שלהן לאורך השושלת. בעיקרה היא עוסקת  במציאת אי הסדר שנוצר לרוב כתוצאה מאירוע משמעותי, טראומה אישית או קולקטיבית, במערכת הבין דורית ואותה טראומה ממשיכה להשפיע גם שנים קדימה, באופן שאיננו מודע.

אבי הגישה הוא הפסיכותרפיסט הגרמני, ברט הלינגר (1925-2019), אשר פיתח את הטכניקה  העובדת  עם הלא מודע האישי והקולקטיבי. כאמור העבודה הקונסטלטיסית נעשת באמצעות ייצוגים (בדרך כלל בדים) או נציגים, כאשר אלה מייצגים דמויות, חוויות, אירועים, בסיפור האישי והבין דורי  של המטופל.

 

הגישה עובדת לפי מספר עקרונות:

  1. העקרון הראשון והמרכזי הוא שדה התופעות. בכניסה לתהליך קונסטלציה, אנו נמצאים בשדה התופעות, המתבסס על הגישה הפנומנולוגית. אנחנו קודם כל צופים במתרחש במרחב ללא שיפואיות, ללא ציפייה או מידע. ההנחה שלנו היא שיש סיבה לכל דבר, שאין אנו יודעים את התשובה וסומכים על כך שהתשובות יגיעו מהשדה עצמו. אנחנו צופים בסקרנות, בפתיחות עם נכונות להיות מופתעים, ללא מידע, ללא שיפוט.
    למשל במקרה של מטופלת שהתמודדה עם יחסים קשים עם אימה, בתהליך של קונסטלציה, התגלה שהאם גדלה עם סבתא  שבעבר התמודדה עם  סיפור חיים מורכב, הכולל שנים קשות בתקופת השואה ואובדנים מרובים. סיפור חיה, הוא זה שהשפיע על המערכת כולה, דורות קדימה. המטופלת הבינה שאימה גם היא הושפעה מההיסטוריה המשפחתית, שהושפעה גם מאירועים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים. בתהליך היא פתנה מקום לכאב של אימה וסבתה וכן לדורות הקודמים. היא הצליחה להבין שהחשש שלה מללדת ילדים, נובע מהפחד שלא תוכל לדאוג להם, בדיוק כפי שסבתה לא הצליחה לשמור על ילדיה בשואה. היתה הכרה והבנה של השתלשלות האירועים. לאחר תקופה היא יכלה להתבונן באופן שונה על היחסים עם אימה וגם לא לראות את אימה רק כ"אשה קרה ונוקשה" ואף הצליחה לשפר את הקשר בינהן. כמו כן, היא הבינה שהחשש מגידול ילד שייך לחשש ולרגשות האשם של סבתה והוא אינו בהכרח חשש שלה. ניתן לראות איך עבודה פרטנית של הבת, הצליחה לעשות תנועה במערכת כולה. במקרים רבים התנהלות מורכבת מושפעת מנאמנות עמוקה לערכים  מסוימים ועקרונות במערכת המשפחתית הרחבה.
  2.  ההתייחסות המערכתיתהפרטים תמיד מושפעים ומשפיעים על המערכת כולה ומגורמים נוספים שמחוץ למערכת. כשפרט אחד חסר, יהיה בלבול  וחוסר איזון. ללא אבא או אמא, אין ילד וללא ילד אין הורה.
  3. הפתרון בקונסטלציה הוא מערכתי – כשיש קושי במקום אחד, הפתרון הוא במקום אחר במערכת. למשל ילד שחווה קשיים חברתיים, נחפש את הפתרון אצל הוריו.
  4. העברה בין דורית – המשמעות היא שגם המגבלות שלנו וגם היכולות, מושפעים מהעברה בין דורית, אך ההשפעה היא ברת שינוי. בעיות ביחסים, קשיים רגשיים וגופניים, עלולים לבטא מצבים לא פתורים שנחוו ע"י  בני משפחה בשושלת, גם דורות רבים אחורה. כדי לאפשר את התנועה של השחרור במטופל, נטפל במקור המשפחתי וזאת ע"י הייצוגים. התופעות שיעלו מהייצוגים יכולים בדרך של העברה נגדית -סומטית/ גופנית, להדהד את הדינמיקה שהיא מקור הבעיה בעבר. בטיפול פרטני בקליניקה נשתמש בבדים כמייצגים של חוויות, תופעות, אנשים ובעזרת ליווי ניתן להגיע אל מקור הכאב, ולארגן מחדש את הלא מודע.
  5. הכרה בקיים – אחד העקרונות המשמעותיים בגישה הוא ההכרה בקיים. מדובר במושג יסוד, שהכוונה היא להתבונן  בדברים, להכיר בהם ללא פרשנות ומבלי לרצות לשנות. ההכרה מאפשר קבלה, מפנה מקום גם לתהליך של אבל ומכאן לתנועה של שחרור והתחדשות. על פניו זה נשמע כמו עקרון פשוט ומובן מאליו. אך במקרים רבים ההכרה היא כואבת, מפחידה, מאיימת ומפרקת. למשל הכרה באובדן של אדם אהוב. כאב שלא מקבל הכרה, אולי יסתתר, כדי לאפשר לנו לשרוד. אך בטווח הרחוק  הכאב יכביד עלינו יותר ויותר ויעבור בירושה הלאה, אפילו אם באופן לא מדובר, לדורות שאחרינו. כל כאב, אובדן, צער, צריכים לקבל הכרה וביטוי. כשמתחיל תהליך ההכרה, ההשלמה והאבל, ניתן לעבור תהליך פרידה ומשם להתחיל לצמוח מחדש. עצם ההכרה, שמאפשרת לנו "להסתכל לפחד בעיניים", היא זו שמסייעת לנו להקטין אותו, לפרק לחלקים קטנים ולהתמודד עם הדבר המאיים.
  6. סדר אהבה– לאהבה יש סדר, מי שהיה קודם מקבל קדימות על פני מי שהגיע אחר כך. בעבודה של הקונסטלציה נחפש מה מפריע לסדר להתקיים ומה נוכל לעשות כדי להשיב אותו.

 

משמעות הבדים בקונסטלציה:

בדרך כלל, כשאדם פוגש לראשונה את הקונסטלציה, עולות תחושות מגוונות אל מול הבדים- מה המשמעות שלהם? האם באמת יעלו תחושות אותנטיות כשאעמוד על הבד? ומה יקרה אם לא ארגיש כלום? לפעמים עולה מבוכה מעצם התנועה במרחב. כל אלה הן תחושות טבעיות וברורות. ראשית אין חובה לעמוד על בד, אפשר לעשות קונסטלציה גם סביב שולחן, אפשר להניח יד, או להשתמש בייצוגים אחרים שלא יחייבו תנועה במרחב.

העבודה עם הייצוגים השונים, מאפשר לצור הפרדות בין גורמים שונים במערכת וגם ביני לבין עצמי (למשל אם ניקח ייצוג לעצמי, ייצוג לכאב בגוף, ייצוג לעצב…). ההפרדות מאפשרות לחקור את התופעות, את מערכות היחסים, מאפשרות התבוננות, העלאת רעיונות חדשים, זיכרונות קדומים וכן התארגנות מחדש. השימוש בייצוגים יוצר למעשה הפרדה בין החלק הקוגניטיבי לחלק היצירתי דבר המאפשר גישה אל תת המודע.

 

 

 

מידע ליצירת קשר

צרו איתי קשר