הרבה מילים נכתבו על משבר גיל ה – 40, או משבר אמצע החיים (שיכול להתחיל גם סביב גיל 50).

בקצרה ניתן להגדיר את המשבר כמכלול שינויים רגשיים והתנהגותיים שמתרחשים לרוב בין הגילאים 35 ל-50 ונמשכים מס' שנים. שינויים הללו מתרחשים בזמן בו  האשה (גם גבר, אבל במאמר זה אתייחס לנשים), נעשת מודעת יותר מבעבר לסופיות החיים והצורך להתבוננות  ממבט על עולה. נעשת בחינה על האופן בו חייתי, על ההישגים שהשגתי ובנוסף- התבוננות לעתיד ועל איך אני רוצה לחיות ולגשר על הפער בין הרצוי למצוי.  מתחילות לעלות שאלות, התלבטויות ומחשבות על מהות החיים.

לא תמיד יופיע משבר שיהפוך את החיים באופן דרמטי.

יש משהו בימי הולדת ובמיוחד כשמדובר בגיל עגול, שהוא ציון דרך המזמן לנו חשבון נפש, איזשהי נקודת השוואה שלנו לסביבה וגם ביחס לעצמנו- מה הצלחתי להשיג, מה הצלחתי להגשים, מה לא, מה היו החלומות ומה קרה בפועל וגם מחשבות על העתיד.

מיוחד בתקופה הזו, בחברה המערבית, בה רבים מקדשים את ההישגיות, המספרים, "השורה התחתונה", הדהרה קדימה, במיוחד כאן, ההתבוננות פנימה וחשבון הנפש, יכול לעורר בהלה אמיתית ולערער את כל הקיים.

התקופה של גיל  40- 50, היא תקופה עמוסה ביותר, אצל רוב הנשים. אומנם הילדים, אולי כבר גדולים יותר, אך המפגש עם גיל ההתבגרות מצריך מאיתנו כוחות ומשאבים נפשיים, אחת כמה וכמה כשמדובר בהתמודדות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. מצד אחד כבר חלפו התמודדויות של מסגרות לימודיות ראשוניות ואולי כבר יש דרך שצועדים בה והיא טובה, אך ההורות לילד עם צרכים מיוחדים מלווה במקרים רבים בהרבה דאגה לעתיד, חיים הבוגרים של הילד.ה / נער.ה. עדיין יש צמתים משמעותיים של התלבטויות מכריעות, אם זה חטיבה, תיכון, צבא, התמודדויות חברתיות ולימודיות, שכל אלה מתעצמות סביב ההורות המיוחדת.

ולצד ההורות- את לא רק אמא…. סביב גיל 40, כבר לרוב בנית קריירה, צברת ניסיון מקצועי, יש מחויבות, אלי גם רצון לנסות להספיק דברים בתחום זה, "לפני שיהיה מאוחר", אולי רצון להגשים עוד דברים שלא הצלחת להתפנות אליהם עד היום. ואם נתבונן על היבטים נוספים בחיים, לרוב בגיל הזה אנחנו נמצאים בזוגיות, שגם אותה  אולי נעמיד בעיניים בוחנות, ויש את ההורים שמתבגרים ונדרשת שם השקעה רגשית…את כבר לא רק הילדה של הורייך, אלא לפעמים נדרשת כבר להיות קצת בתפקיד ההורה שלהם.

ומתוך העומס והמקום הכל כך מורכב, לפעמים לרגע עוצרים ומתחילים לבחון את הדברים, מגיעות תובנות חדשות, מבינים מה נכון ומה פחות, מה דורש תיקון, מה רוצים לשנות. הפער בין הרצוי למצוי, יכול לעורר מועקה גדולה, חרדה ואף דיכאון. לגלות שאני לא חיה את החיים "הנכונים לי" וכעת יש מגבלות נוספות שמוכתבות ע"י מחויבויות משפחתיות, הורות לילד עם צרכים מיוחדים, וגם מחויבויות חברתיות וכלכליות.

משבר או הזדמנות?

החדשות הטובות הן שהצומת הזאת היא נקודה בדרך, שרבות מגיעות אליה. מדובר בתהליך טבעי. לצד הטלטלה, זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת לצמיחה והתחדשות. אז אם עד עכשיו עשית בעיקר עבור הילדים והבית וקצת "שכחת" את עצמך, זה הזמן להיזכר בך, אך נדרשת עבודה אקטיבית. לתקופת המעבר הזו יכולה להתלוות גם תחושה של  אי ודאות, לחץ נפשי, מתח וחרדה. אם את מרגישה במצב רוח ירוד או במועקה, את לא צריכה להישאר עם התחושות לבד. ניתן להיעזר בטיפול שיסייע לך לצלוח את התקופה, כדי להגיע לחיים שמחים, בעלי משמעות ובעיקר לחיים שאת שואפת לחיות.  לפני שהמשבר מתעצם ומעיב על המשך החיים, רצוי בהחלט לפנות למטפל שאת נותנת בו אמון ונוצר עימו קשר מיטיב. בטיפול מתאים, ניתן לזהות את מקורות הקושי ולקבל כלים פרקטים שילוו אותך בהמשך, ללא צורך בתלות בטיפול או מטפל.

.