הגדרת האוטיזם לפי ה- DSM-5

ה-DSM-5 הוא מדריך לאבחון הפרעות נפשיות, שפורסם בשנת 2013 על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA). הוא מספק קריטריונים מוגדרים ומדויקים לזיהוי, סיווג ואבחון של הפרעות נפשיות והתנהגותיות, ומשמש כלי מרכזי בעולם המחקר, האבחון והטיפול הקליני. המדריך מכיל למעלה מ-300 הפרעות נפשיות ומציג גישה מבוססת ראיות, תוך שילוב בין אבחנה על בסיס קריטריונים ספציפיים למדידה תפקודית ורצף חומרה.

 

הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (ASD) – אבחון והגדרת ה-DSM-5

 

הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (Autism Spectrum Disorder, ASD) היא מצב נוירו-התפתחותי המאופיין בקשיים בתחום האינטראקציה החברתית, התקשורת הבינאישית, ובהתנהגויות חזרתיות ונוקשות. האוטיזם היא איננה הפרעה נפשית.  היא מוגדרת על פי מדריך ה-DSM-5 (2013), המדגיש את הספקטרום הרחב של המאפיינים ואת הצורך במתן אבחון מדויק שמותאם לחומרת התסמינים ולתפקוד הפרט.

 

אבחנה של ASD לפי ה-DSM-5

 

לפי ה-DSM-5, האבחנה להפרעה על הספקטרום האוטיסטי מחייבת זיהוי תסמינים בשני התחומים המרכזיים:

1. קשיים בתקשורת ובאינטראקציה חברתית (Social Communication and Interaction)
קושי בהדדיות חברתית-רגשית (Difficulties in social reciprocity): למשל, חוסר הבנה של הבעות רגשיות, או שיחה שטחית וחזרתית.
קושי בשימוש בשפה לא מילולית (Nonverbal communication barriers): התאמה מוגבלת של שפת גוף, קשר עין מצומצם או בלתי הולם והיעדר מחוות.
קשיים ביצירה ושימור של קשרים חברתיים מותאמים לגיל ולהקשר.

2. התנהגויות חזרתיות ודפוסי התנהגות מוגבלים ומתמשכים (Restricted and Repetitive Behaviors):
תנועות חזרתיות וסטריאוטיפיות (Hand flapping, body rocking).
דבקות בשגרות (Adherence to routines), והתנגדות לשינויים (Resistance to change).
תחומי עניין מוגבלים ואינטנסיביים.
תגובה חריגה לקלט חושי – רגישות יתר/תת-רגישות (Hyperhyporeactivity).

תפקוד לפי דרגות

האבחון מביא בחשבון את דרגות החומרה של ההפרעה (Mild, Moderate, Severe) בהתאם להיקף ההשפעה של התסמינים על התפקוד היום-יומי. לעתים קרובות, ASD מתלווה למצבים נוספים כגון הפרעות חרדה או קשיי קשב וריכוז (ADHD).

איך מתבצע האבחון של ASD?

 

אבחון מוקדם בגיל הרך:
האבחון לרוב מתחיל בהערכה של התפתחות הילד בגילאי 18-36 חודשים, בעקבות חששות של ההורים, הגננות או רופאי ילדים.
סימנים מוקדמים עשויים לכלול איחור בהתפתחות השפה, חוסר קשר עין, היעדר עניין במשחקים חברתיים או תגובות חריגות לקולות/תחושות.

כלי אבחון סטנדרטיים:
האבחון הקליני מבוצע בדרך כלל על ידי צוות רב-מקצועי (רופא ילדים, נוירולוג, קלינאי תקשורת, ופסיכולוגים). הכלים המקובלים כוללים:
ADOS-2 (Autism Diagnostic Observation Schedule): הערכה מובנית המדגימה דפוסים של תקשורת והתנהגות.
ADI-R (Autism Diagnostic Interview-Revised): ראיון עם ההורים הממוקד בהיסטוריה התפתחותית.
M-CHAT (Modified Checklist for Autism in Toddlers): שאלון סינון מוקדם להערכת סימנים ראשונים.

היסטוריה רפואית והתפתחותית:
מידע מקיף על שלבי התפתחות הילד והשפעת הסימפטומים על התפקוד היומיומי.
בדיקות לבירור גורמים או מצבים נלווים (כגון בעיות שמיעה, אפילפסיה או הפרעות גנטיות כמו תסמונת X שביר).

ערכה תפקודית:
בנוסף לאבחון הרשמי, מעריכים את יכולות הלמידה, השפה, והביצועים החברתיים כדי להתאים תכניות טיפול ותמיכה.

הפרעה ששייכת בעיקר לבנים?

 

כן ולא. כיום על כל 4 בנים שמאובחנים עם אוטיזם, מאובחנת רק בת אחת. יחד עם זאת, בפועל הפער בין כמות הבנות המאובחנות, לכמות הבנים הוא קטן יותר. האוטיזם בקרב בנות מתבטא בצורה שונה,  הוא קשה יותר לאבחון ובנות יודעות להסוות את הקשיים. ניתן לקרוא בהרחבה על אוטיזם נשי  בקישור.

מחקרים  ופריצות דרך בתחום ההבנה והאבחון של ASD

 

בעשור האחרון, מחקרים בתחום הנוירו-מדע והגנטיקה הוסיפו מידע קריטי על ASD. הנה כמה מהממצאים הבולטים:

1. גורמים גנטיים וסביבתיים
תורשה וגנים: מחקרים מראים שכ-80% מהסיכון ל-ASD קשור לגורמים גנטיים. זוהו למעלה מ-100 גנים החשודים כמעורבים בתהליך. במשפחה בה יש ילד המאובן עם אוטיזם, יש סיכוי של 25% שגם ילד נוסף יאובחן.
סיכונים סביבתיים מוקדמים: גורמים כגון חשיפה להרעלות סביבתיות בהריון (כגון זיהום אויר), גיל מתקדם של ההורים, או סיבוכים בלידה עשויים להעלות את הסיכון להתפתחות ההפרעה.

2. נוירופסיכולוגיה ותפקוד מוחי
הדמיות מוחיות (fMRI) חושפות שינויים במבנים מוחיים כגון האמיגדלה (האחראית לעיבוד רגשות) והאונה הפרונטלית (האחראית ליכולות ניהוליות ואינטראקציות חברתיות).
חקר הפעילות ה"נוירונית המראה" (mirror neurons) מצביע על קשר פוטנציאלי לאי-הבנה חברתית במסגרת ASD.

3. שיטות אבחון חדשניות
כלי בינה מלאכותית (AI): נעשים מאמצים לפתח תוכנות אבחון מבוססות על קטלוג סימנים התנהגותיים-חזותיים, כגון תנועות עיניים ותבניות שיח.
שימוש בבדיקות ביולוגיות חדשניות, כגון סימנים מטבוליים וחלבונים מסוימים בדם, נבחן לצורך אבחון מוקדם ומהיר יותר.

סיכום

הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (ASD) היא אתגר אבחוני, טיפולי וחברתי בשל המורכבות הרבה שלה. מבוססת על שני תחומים מרכזיים – קשיי תקשורת ואינטראקציה חברתית לצד דפוסים חזרתיים ונוקשות – האבחנה הפכה למעוגנת יותר באמצעות קריטריונים של ה-DSM-5. עם זאת, מחקרים עדכניים מראים כי ASD הוא תוצר של שילוב בין גנטיקה וסביבה, וממשיכים להעמיק את ההבנה של תפקיד המוח והסביבה בהתפתחותו. כלים חדשניים ומותאמים אישית מצביעים על כך שהעתיד מחזיק הבטחה לאבחון, טיפול ותמיכה משופרים עבור אנשים על הספקטרום.

 

מומלץ לצפות:

סליחה על השאלה- ילדים עם אוטיזם

מידע ליצירת קשר

צרו איתי קשר