בכל פעם שמטופל חדש נכנס לקליניקה שלנו, משהו מעניין קורה. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים "וואו, בדיוק עברתי את

הורות נרקיסיסטית מתאפיינת בתשומת לב מופרזת לצרכים האישיים של ההורה, פעמים רבות תוך התעלמות מהצרכים הרגשיים של הילד. הילד מוצא

 "מסע תגליות אמיתי אינו מורכב ממציאת נופים חדשים, אלא מהתבוננות בהם דרך עיניים חדשות"  (מרסל פרוסט)   רבים מהמטופלים שפונים

נתחיל מהסוף: הילד שהכי קשה איתו – הוא גם זה שהכי צריך אתכם הורות היא מסע עמוס אתגרים, אהבה ולמידה.

בפעמים הראשונות שהתנסיתי בשילוב שבין טיפול באמנות לבין התמקדות, הרגשתי שמשהו עמוק קורה במרחב. שני עולמות שונים, שלכאורה לא קשורים,

האם מצאתם את עצמכם שוב אומרים “כן” כשבפנים אתם צועקים “לא”? מתאמצים להיות “נחמדים” על חשבון הצרכים שלכם? מרגישים שאתם

לכולנו יש צורך להרגיש משמעותיים. אנחנו רוצים לדעת שהמעשים שלנו חשובים, שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר. הפסיכולוג אלפרד אדלר טען

לאחר שנים של עבודה טיפולית באמנות, עם גישות פסיכודינמיות ופסיכותרפיה, פגשתי את הגישה של אדלר – ופתאום הרגשתי שהגעתי הביתה.

כשלים אמפתיים הם חלק בלתי נפרד מכל תהליך טיפולי. הם אינם מהווים “טעות” שיש להימנע ממנה, אלא הזדמנות לשינוי וצמיחה

כששומעים את המושג "הפרעת קשב וריכוז" (ADHD), קל להתמקד באתגרים שהיא מציבה – חוסר ריכוז, אימפולסיביות או קושי בהתארגנות. אך