תקופת הבגרויות יכולה להפוך את הבית לשדה לחץ. מבחנים, ציונים, ממוצעים, ושאלה אחת שמרחפת מעל הכול: מה יהיה בעתיד?
אצל חלק מהמתבגרים הלחץ הזה נשאר בגבולות סבירים. אצל אחרים הוא הופך לפרפקציוניזם: הצורך להיות מושלמים, והפחד העמוק לטעות.
במאמר הזה אכתוב על ההבדל בין שאיפה בריאה לבין לחץ שוחק, ועל מה שאתם כהורים יכולים לעשות.
* המאמר מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות, אבל פונה גם למתבגרות
שאיפה למצוינות או פרפקציוניזם?
שאיפה למצוינות נותנת כוח. היא מאפשרת להתאמץ, ליהנות מהדרך ולהשלים עם טעויות. פרפקציוניזם עובד אחרת. הוא אומר "אם זה לא מושלם, זה כישלון".
מתבגר פרפקציוניסט לא נהנה מהצלחה. הוא כבר מודאג מהמבחן הבא. ציון טוב מרגיש כמו הקלה, לא כמו שמחה.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
- דחיינות קשה, דווקא אצל מי שאכפת לו מאוד.
- מחיקה וכתיבה מחדש שוב ושוב.
- תגובה קיצונית לציון "לא מספיק טוב".
- קושי לישון, כאבי בטן או ראש לפני מבחנים.
- ויתור על חברים, תחביבים ומנוחה.
- ביקורת עצמית חריפה: "אני טיפש", "אני לא שווה".
מאחורי הלחץ: השאלה על הערך
מתבגר פרפקציוניסט מאמין, לעיתים בלי לדעת, שהערך שלו תלוי בהישגים. שאם ייכשל, יאהבו אותו פחות.
לפעמים הוא רואה את הוריו, או אחיו כ"מוצלחים" מאוד בעיניו, ומרגיש שרק אם גם הוא יצליח, יהיה לו מקום במשפחה.
האמונה הזאת לא נוצרת מחוסר אהבה. היא יכולה לצמוח מתוך ציפיות, השוואות, או מתוך הרצון הטבעי לרַצות. חשוב להבין אותה, כי שם נמצא המפתח.
מה אתם משדרים
כדאי לעצור ולשאול: מה הילד שלי שומע ממני? לפעמים גם שאלה תמימה כמו "כמה קיבלת?" נשמעת כמו מבחן נוסף.
אפשר להחליף אותה בשאלות אחרות. "איך הרגשת במבחן?", "מה היה קשה?", "מה עזר לך?". כך אתם מראים שמעניין אתכם האדם, לא רק הציון.
לעודד מאמץ, לא תוצאה
עידוד הוא כלי מרכזי להתמודדות והוא שונה משבח. שבח אומר "אתה גאון". עידוד אומר "ראיתי כמה השקעת".
עידוד מחזק את מה שבשליטת המתבגר: המאמץ, ההתמדה, הדרך. הוא מלמד שטעות היא חלק מלמידה, ולא הוכחה לחוסר ערך.
אפשר גם לשתף בטעויות שלכם. סיפור על מבחן שנכשלתם בו, או על תוכנית שלא הצליחה והובילה לדרך אחרת, מוריד את הטעות מהבמה. מתבגר שרואה הורה שלם עם הטעויות שלו, מרשה לעצמו קצת יותר.
טעות יכולה להיראות כ"סוף העולם", אבל אפשר גם לראות אותה פשוט כניסיון שלא צלח. שינוי המבט יכול לקבוע אם המתבגר ינסה שוב או יתחיל להימנע, כדי לחסוך לעצמו התמודדות עם כישלון אפשרי.
הלחץ שלכם, הלחץ שלהם
גם הורים לחוצים בתקופת הבגרויות. זה טבעי. אבל מתבגרים קולטים את הלחץ שלנו מהר מאוד, ומוסיפים אותו לשלהם.
כדאי למצוא מקום אחר לדאגה שלכם: שיחה עם בן או בת זוג, עם חברה, או בהדרכת הורים. כך הבית יכול להיות מקום שמרגיע, ולא עוד זירה של מבחן.
מקום למנוחה
גוף ונפש צריכים הפסקות. דווקא בתקופות לחץ חשוב לשמור על שינה, על זמן עם חברים ועל רגעים של כיף. מנוחה היא לא בזבוז זמן. היא חלק מהלמידה.
אתם יכולים לעזור בכך שאתם עצמכם מראים איזון. הורה שמרשה לעצמו לנוח מלמד יותר מכל הרצאה.
מתי לפנות לעזרה
כשהלחץ פוגע בשינה, בתיאבון, בחברויות או במצב הרוח לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה. גם התקפי חרדה, הימנעות מבית הספר או דיבור על חוסר טעם בחיים הם סימנים שאסור להתעלם מהם. פנו ליועצת בית הספר, לרופא המשפחה או לאנשי מקצוע.
לסיום
בגרויות הן חשובות אבל הן לא מגדירות את הילד שלכם. הן גם דבר שלא בהכרח יקבע את כל עתידו וחשוב מזה – הן ניתנות לתיקון.
המסר החשוב ביותר שאתם יכולים להעביר הוא פשוט: אתה בעל ערך, גם כשאתה טועה.
לקריאה נוספת: להתיידד עם הביקורת העצמית ולא לפחד מתסכול: כך בונים חוסן רגשי אצל הילד. ואם תרצו ליווי, אני מזמינה אתכם להכיר את הדרכת ההורים או את הטיפול הפרטני בקליניקה.
