הורים רבים מגיעים אליי עם אותה שאלה. הבן או הבת השתנו. הם סגורים יותר, עצבניים יותר, ישנים עד הצהריים ומסתגרים בחדר. ההורים לא בטוחים: האם זה גיל ההתבגרות הרגיל, או משהו שדורש עזרה?
אין לשאלה הזו תשובה אחת. גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינוי עמוק, בגוף, ברגש ובזהות. חלק גדול מהשינויים בריאים ונחוצים. ובכל זאת, יש סימנים שכדאי לא לפספס.
במאמר הזה אנסה לעזור לכם להבחין בין שלב התפתחותי לבין מצוקה, ולהבין מתי נכון לפנות לייעוץ.
מה נחשב "שלב" רגיל
מתבגרים צריכים להתרחק מעט מההורים. כך הם בונים זהות משלהם. הם מחפשים פרטיות, מתווכחים יותר, ונותנים לחברים מקום מרכזי. מצבי הרוח משתנים מהר, לפעמים בלי סיבה ברורה.
כל אלה אינם סימן לבעיה. מדובר בדרך כלל בניסיון של המתבגר למצוא את מקומו, ולהרגיש שייכות ומשמעות גם מחוץ לבית. זה חלק מהגדילה, ולא מתקפה עליכם.
שלוש שאלות שעוזרות להבחין
כשהורים מתלבטים, אני מציעה לבדוק שלושה דברים:
- משך: האם השינוי נמשך שבועות ארוכים, או חולף אחרי כמה ימים?
- עוצמה: האם התגובות קיצוניות ביחס למה שקרה?
- תפקוד: האם השינוי פוגע בלימודים, בחברויות, בשינה או באכילה?
שלב התפתחותי בדרך כלל משאיר את המתבגר מתפקד. הוא אולי סגור בבית, אבל יש לו חברים, הוא הולך לבית הספר ונהנה מדברים. כשהתפקוד נפגע לאורך זמן, זה כבר סימן לעצור ולהסתכל.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
- הסתגרות מכל החברים, לא רק מההורים.
- אובדן עניין בדברים שפעם אהב.
- שינוי בולט בשינה או בתיאבון.
- ירידה חדה בלימודים או סירוב ללכת לבית הספר.
- כעס או עצב שכמעט אף פעם לא נרגעים.
- תלונות גופניות חוזרות בלי הסבר רפואי.
- דיבור על חוסר ערך, ייאוש או מוות.
סימן אחד לבדו לא אומר הרבה. צירוף של כמה סימנים לאורך זמן הוא סיבה טובה להתייעץ. דיבור על מוות או על פגיעה עצמית דורש פנייה מיידית לעזרה מקצועית, גם אם נדמה לכם שזה נאמר "סתם".
האינטואיציה ההורית חשובה
אתם מכירים את הילד שלכם. אם משהו מרגיש לכם שונה באופן עמוק, כדאי להקשיב לזה. לא צריך לחכות לוודאות. התייעצות היא דרך לקבל עוד זוג עיניים, לא בהכרח תווית כזו או אחרת או אבחנה. .
לפעמים ההתנהגות של מתבגר היא גם מסר על מה שקורה במשפחה כולה. כתבתי על כך במאמר מה "הילד המאתגר" יכול לספר לכם.
מה אפשר לעשות כבר עכשיו
- לשמור על זמן משותף קטן וקבוע, גם אם הוא שקט.
- לשאול מתוך סקרנות, בלי חקירה.
- להקשיב יותר ולתקן פחות.
- לדבר עם המחנכת או היועצת ולשמוע איך הוא נראה שם.
הקשר עם ההורה הוא עוגן. גם כשנראה שהמתבגר דוחה אותו, הוא זקוק לו מאוד.
מתי לפנות לטיפול
כדאי לפנות כשהקושי נמשך, כשהתפקוד נפגע, או כשאתם מרגישים שאיבדתם את הדרך אליו. לפעמים הטיפול מתחיל דווקא אצל ההורים. הדרכת הורים יכולה לשנות את האווירה בבית, גם כשהמתבגר עוד לא מוכן להגיע בעצמו. הרחבתי על כך במאמר האם הילד שלי זקוק לטיפול?
כשמתבגרים מגיעים אליי, אני משלבת שיחה, כלים יצירתיים והקשבה לגוף. רבים מהם מתקשים לדבר ישירות על מה שעובר עליהם. דרך היצירה נפתח להם ערוץ אחר, פחות מאיים.
לסיום
רוב השינויים בגיל ההתבגרות הם חלק מהדרך. אבל לא צריך לנחש לבד. אם אתם מתלבטים, שיחת התייעצות יכולה להביא בהירות ושקט, לכם ולו.
אם תרצו לחשוב יחד איך להמשיך, אפשר לקרוא על הדרכת הורים ולפנות אליי.
