המתבגר לא מדבר איתי: איך מתקרבים בלי ללחוץ

נערה במבט עצוב ומאחוריה אמא מרכינה ראש, מסתירה ומשדרת יאוש

תמצית מאמר

כשבן או בת בגיל ההתבגרות מפסיקים לשתף, הורים רבים מרגישים דחויים ומודאגים. במאמר הזה אני מסבירה למה השתיקה הזו קורה, ומציעה דרכים מעשיות לשמור על קשר בלי לדחוק ובלי לוותר.

"איך היה היום?" "בסדר." והדלת נסגרת. הורים רבים מכירים את הרגע הזה. פעם הילד סיפר הכול, ועכשיו כל שאלה נתקלת בקיר.

השתיקה הזו כואבת. היא מעוררת דאגה, ולפעמים גם עלבון. אבל ברוב המקרים זה רק סימן שהקשר משתנה, כחלק מתהליך טבעי.

במאמר הזה אשתף מה אני רואה בקליניקה, ומה עוזר להורים להתקרב בלי ללחוץ.

למה מתבגרים מפסיקים לדבר

 

בגיל ההתבגרות מתבגרים בונים עולם פנימי משלהם. הפרטיות הופכת לחשובה. הם רוצים להרגיש שהם מתמודדים לבד, גם כשקשה להם.

בהדרגה גם מעלי החברים הופכים להיות כתובת ראשונה עבור חלקם.

לפעמים השתיקה מולנו נובעת מבושה. לפעמים מהחשש שההורה ידאג,יבקר, יכעס או ימהר לפתור. ולפעמים פשוט אין להם עדיין מילים למה שהם מרגישים.

מה מרחיק, גם כשהכוונה טובה

 

  • שאלות רבות ברצף, שמרגישות כמו חקירה.
  • עצות מיד אחרי שהם משתפים משהו קטן.
  • ביקורת על החברים או על הבחירות שלהם.
  • תגובה רגשית חזקה שמבהילה אותם.
  • שימוש במה שסיפרו כנגדם בוויכוח מאוחר יותר.

אף הורה לא עושה הכול נכון. זה בסדר. מה שחשוב הוא לשים לב לדפוס ולנסות לשנות אותו בהדרגה.

להיות זמינים, לא לרדוף

 

מתבגרים מדברים כשהם מוכנים, ולא כשאנחנו שואלים. לכן חשוב להיות שם ברגעים הלא מתוכננים. בנסיעה באוטו. במטבח בלילה. בזמן שמסדרים משהו יחד.

שיחות צד לצד קלות יותר משיחות פנים מול פנים. אין קשר עין ישיר, ויש פחות לחץ. כדאי לשמור על זמנים כאלה, גם כשנראה שלא קורה בהם כלום.

להקשיב באמת

כשמתבגר כן משתף, המטרה היא שירצה לחזור. לכן אני ממליצה להורים:

  • לשקף את מה ששמעתם: "נשמע שזה ממש עצבן אותך."
  • לשאול "מה היית רוצה שאעשה עם זה?" לפני שמציעים פתרון.
  • לסבול שתיקות קצרות, בלי למלא אותן.
  • להודות להם ששיתפו, גם אם היה לא נעים לשמוע.

מתבגר שמרגיש שמכבדים את דעתו, ירגיש שייכות. ומי שמרגיש שייך, מדבר. הרחבתי על כך במאמר הדרכת הורים בגישה אדלריאנית.

לשתף מעצמכם

 

הורים מצפים שהילד יספר, אבל לא תמיד מספרים בעצמם. כשאתם משתפים משהו קטן מהיום שלכם, גם קושי או טעות, אתם מראים שזה בטוח. אתם מזמינים בלי לדרוש.

חשוב לשמור על איזון. לא להעמיס עליהם את הדאגות של המבוגרים, אלא להראות שגם לכם יש עולם פנימי.

אפשר גם לשתף חוויות שלכם מגיל ההתבגרות. יש מתבגרים שזה עוזר להן לשתף מעצמם וגם מאפשר להכיר אתכם יותר.

דרכים נוספות להתקרב

 

לא כל קשר עובר דרך מילים. אפשר להתעניין במוזיקה שהם שומעים, לצפות יחד בסדרה שהם אוהבים, או לבשל משהו ביחד. מתבגרים רבים מתבטאים בקלות רבה יותר דרך יצירה, ציור או כתיבה. גם פתק קטן או הודעה חמה יכולים לפתוח פתח, בלי לחייב תשובה.

לכבד את הצורך בעצמאות

 

ההתרחקות היא חלק בריא מהגדילה. מתבגר שמקבל מרחב, נוטה לחזור. מתבגר שנלחץ, נוטה להסתגר עוד יותר.

מתי השתיקה מדאיגה

 

יש הבדל בין מתבגר שלא משתף את ההורים, לבין מתבגר שמסתגר מכולם. אם הוא מתרחק גם מחברים, מאבד עניין בדברים שאהב, או שהשינה והאכילה משתנות, כדאי להתייעץ. דיבור על ייאוש או על מוות דורש פנייה מיידית לעזרה.

לסיום

 

קשר עם מתבגר נבנה ברגעים קטנים, לאורך זמן. גם כשהדלת סגורה, הוא יודע שאתם שם, וזה חשוב יותר ממה שנדמה.

אם אתם מרגישים תקועים ורוצים ליווי בתהליך, אפשר לקרוא על הדרכת הורים ולפנות אליי.

רוצה לעבוד על זה בטיפול?

אם משהו במאמר הזה נגע בך, אפשר להמשיך ממנו לתהליך אישי. אני מלווה נשים, הורים ומטפלות בקליניקה ברמת השרון:

לתיאום שיחת היכרות
שלי צרפתי, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית

על הכותבת: שלי צרפתי

מטפלת באמנות (M.A., לסלי קולג'), פסיכותרפיסטית בגישה אינטגרטיבית ומדריכה מוסמכת ביה"ת (מ.ר. 1295), עם למעלה מ-20 שנות ניסיון קליני. מטפלת בנשים, בהורים ובבני נוער בקליניקה ברמת השרון. עוד עליי

עוד מאמרים בנושא

ילדה עומדת עם הפנים לנהר, מבט מהגב
הורות ילדים ומתבגרים
שלי צרפתי

מתחת לפני השטח: אוטיזם נשי

בנות ונשים רבות על הרצף האוטיסטי נותרות ללא אבחון, בין היתר בשל ״הסוואה חברתית״, כלומר חיקוי התנהגויות כדי להשתלב, ובשל תסמינים שמתבטאים אצלן באופן עדין יותר. להסוואה יש מחיר של עייפות, חרדה ותחושת שונות. המאמר מדגיש את חשיבות האבחון המדויק להבנה עצמית, לתמיכה מותאמת ולתחושת שייכות, ומציע דרכים לשפר אותו.

לקריאת המאמר
2 kids making pizza
הורות ילדים ומתבגרים
שלי צרפתי

על הורות ועצמאות

הורים רבים מרגישים שהם משרתים את ילדיהם יותר מאשר מגדלים אותם. המאמר מציע עקרונות פשוטים לחיזוק עצמאות: לשתף את הילדים במשימות הבית, לאפשר להם להתמודד עם תסכול קטן, ללמד במקום לשרת, לתת מקום לטעויות ולשבח את המאמץ. ברקע עומדת תפיסתו של אדלר, שלפיה ילדים זקוקים לתחושת שייכות ומשמעות.

לקריאת המאמר
כלי נגישות