פעם היא רצה אלייך עם כל סיפור. היום הדלת סגורה, התשובות קצרות, וכל הערה קטנה הופכת לוויכוח. את מתגעגעת לילדה שהייתה, ולא תמיד יודעת איך לפגוש את הנערה שהיא הופכת להיות.
אני פוגשת בקליניקה אמהות רבות שמרגישות שהן מאבדות משהו. חלקן מרגישות אשמה, חלקן עלבון, ורובן פשוט עייפות. כמעט כולן אוהבות מאוד, ולא יודעות איך להראות את זה בלי להיתקל בקיר.
הקשר בין אמא לבת בגיל ההתבגרות הוא אחד הקשרים העוצמתיים והמורכבים שיש. יש בו קרבה עמוקה, השתקפות, ולפעמים גם מאבק.
במאמר הזה אני רוצה לדבר איתך על מה שקורה ביניכן, ועל איך אפשר לעבור את התקופה הזאת בלי לאבד את הקשר.
היא צריכה להתרחק כדי לגדול
ההתרחקות של בת מתבגרת היא חלק טבעי מבניית זהות נפרדת. כדי לדעת מי היא, היא צריכה לבדוק במה היא שונה ממך.
אל תקחי את ההתרחקות ממך כדחייה.
זה כואב, במיוחד כשהקשר היה קרוב. אבל דווקא קשר בטוח מאפשר לה להתרחק, כי היא יודעת שיש לאן לחזור.
המראה שביניכן
לא פעם אמהות מספרות לי שהבת שלהן מעוררת בהן רגשות עזים. כעס, קנאה, דאגה, או זיכרונות מגיל ההתבגרות שלהן עצמן.
זה טבעי. הבת שלך עשויה לשקף לך חלקים שלך. לא את כל החלקים האלה את אוהבת.
כשאת מזהה מה שייך לה ומה שייך לך, קל יותר להגיב אליה ולא לסיפור הישן.
גוף, מראה וביקורת
בגיל הזה הגוף משתנה, והרגישות למראה גבוהה מאוד. בנות קולטות כל מילה, וגם כל מבט. גם הערה שנאמרת מתוך דאגה יכולה להיחרט עמוק.
כדאי להימנע מהערות על משקל, על גוף ועל אוכל, גם לגבי עצמך. הדרך שבה את מדברת על הגוף שלך מלמדת אותה איך לדבר על הגוף שלה.
להקשיב יותר, לתקן פחות
כשהבת שלך משתפת, הדחף הוא לייעץ, להזהיר או לפתור. אבל לפעמים היא רק צריכה שתשמעי.
- לשאול: "את רוצה עצה, או שאני רק אקשיב?"
- לשקף: "נשמע שזה ממש פגע בך."
- להתאפק לפני "אמרתי לך".
- לבחור רגעים קטנים: נסיעה, בישול משותף, הליכה.
גבולות עם כבוד
ילדה/ מתבגרת זקוקה לאמא עם גבולות ברורים. היא לא זקוקה לעוד חברה. ההבדל הוא באופן. גבול שנאמר בכבוד, עם הסבר ועם מקום לדעתה, נשמע אחרת מגבול שנאמר בכעס.
כדאי לבחור את המאבקים. לא כל בגד, תספורת או חדר מבולגן מצדיקים מלחמה. כשאת שומרת את הגבולות הנחרצים לדברים החשובים באמת, כמו בטיחות וכבוד הדדי, הם נשמעים ברורים יותר.
הסיפור שעובר בין הדורות
הקשר שלך עם הבת שלך נבנה גם על הקשר שהיה לך עם אמא שלך. לפעמים את מוצאת את עצמך אומרת בדיוק את המשפט שנשבעת שלא תגידי. ולפעמים את מנסה לתת לה את כל מה שלך היה חסר.
שני הכיוונים מובנים. כשאת מתבוננת בסיפור הזה בעדינות, יש לך יותר חופש לבחור. אפשר לראות את הסיפור מזוויות מוספות, באופן זה גם להרחיב ולהגמיש את החשיבה שלנו.
כשזה קורה, נולדות אפשרויות חדשות ודרכים לפעולה.
לשמור גם על עצמך
תקופה כזאת שוחקת. את יכולה להרגיש לא רצויה, לא מוערכת, ולפעמים גם בודדה. מגיע לך מקום לרגשות האלה.
כשאת מטפלת בעצמך, יש לך יותר כוח להחזיק את הקשר. יש עוד אדם שמחזיק איתך את הדברים ומאפשר פרקפקטיבה נוספת. גם חמלה עצמית היא חשובה.
ובנוסף, האופן שאת מתמודדת זה מודל עבור ביתך: אישה שמכבדת את הצרכים שלה.
כשהקשר תקוע
יש תקופות שבהן נראה שכל שיחה מסתיימת בפיצוץ. במצבים כאלה ליווי מקצועי יכול לעזור. לפעמים זו הדרכת הורים, לפעמים טיפול לבת, ולפעמים טיפול שלך, שבו את פוגשת גם את הסיפור שלך עם אמא שלך.
לסיום
הבת שלך לא הולכת ממך, היא הולכת אל עצמה. אם תחזיקי את הקשר בסבלנות, הוא ישתנה ויתבגר יחד איתה.
לקריאה נוספת: דברים שלמדתי מאמא, הורות פוגשת מציאות וחמלה עצמית. ואם את מרגישה שהגיע הזמן לליווי, אני מזמינה אותך להכיר את הדרכת ההורים או את הטיפול הפרטני בקליניקה.
