בגיל ההתבגרות, החברים הופכים למרכז העולם. שם נבנית הזהות, שם מרגישים שייכים, ושם גם נפגעים הכי עמוק.
כשבן או בת חוזרים הביתה בודדים, דחויים או פגועים, ההורים מרגישים את הכאב בכל הגוף. ולצד הכאב מגיעה גם שאלה: מה עושים עם זה?
במאמר הזה אכתוב על חברויות, על בדידות ועל בריונות, ועל הדרך שבה אתם יכולים ללוות בלי להשתלט.
למה החברים כל כך חשובים עכשיו
אדלר ראה בצורך בשייכות את אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם. בגיל ההתבגרות הצורך הזה מתעצם. המתבגר בודק מי הוא דרך העיניים של בני גילו.
לכן דחייה חברתית לא מרגישה כמו אירוע קטן. היא נוגעת בשאלה העמוקה: האם יש לי מקום?
בדידות שלא תמיד רואים
יש מתבגרים שנראים מוקפים, ובכל זאת מרגישים לבד. ויש מתבגרים עם חבר אחד קרוב, שמרגישים מצוין. בדידות היא לא מספר החברים, אלא תחושת החיבור.
סימנים אפשריים: הסתגרות בחדר, ויתור על אירועים, שינוי במצב הרוח, זמן רב מאוד מול מסכים, או תשובות קצרות מאוד על בית הספר.
הרשתות החברתיות מוסיפות שכבה. אפשר לראות בזמן אמת מי נפגש בלעדיך, מי קיבל תגובות ומי לא. הורים לא תמיד רואים את זה, אבל המתבגר חווה את זה כל ערב. כדאי לשאול בסקרנות מה קורה שם, בלי לבקר ובלי להחרים את הטלפון מיד.
כשזו בריונות
בריונות היא פגיעה חוזרת ומכוונת, שבה יש פער כוחות. היא יכולה להיות גלויה, כמו קללות או דחיפות. והיא יכולה להיות שקטה, כמו חרם, הפצת שמועות או השפלה ברשתות.
הרבה מתבגרים לא מספרים. הם מתביישים, פוחדים שיהיה גרוע יותר, או מאמינים שהם אשמים. לכן חשוב לשים לב גם לשינויים קטנים.
איך לפתוח שיחה
- לשאול שאלות פתוחות: "עם מי ישבת היום בהפסקה?"
- להקשיב בלי למהר לפתרונות.
- לא לבטל. "עזוב אותם, הם לא שווים" רק מקטין את הכאב.
- לומר במפורש: "זה לא באשמתך, ואתה לא לבד."
לפעול, אבל ביחד
הדחף הטבעי הוא להתקשר מיד להורים של הילד הפוגע או למורה. לפעמים זה נכון. אבל כדאי לעשות את זה יחד עם המתבגר, ולא מעל ראשו.
בבריונות מתמשכת חשוב לערב את בית הספר: מחנכת, יועצת, הנהלה. בפגיעה ברשת כדאי לשמור תיעוד. וכשיש איום או אלימות, אין לחכות.
לבנות שייכות גם מחוץ לכיתה
לפעמים הכיתה היא לא המקום הנכון. חוג, תנועת נוער, התנדבות או קבוצה סביב תחום עניין יכולים להיות מקום חדש להתחיל בו. תחושת מסוגלות במקום אחד מחזקת גם במקומות אחרים.
בבית, אתם יכולים לחזק את התחושה שיש למתבגר ערך ותרומה. משימה משמעותית, שיחה אמיתית, זמן משותף. כל אלה בונים שייכות וערך עצמי.
מתי לפנות לעזרה מקצועית
כשהבדידות או הפגיעה נמשכות, כשהמתבגר מסרב ללכת לבית הספר, או כשמצב הרוח שלו משתנה מאוד, כדאי לפנות לליווי. טיפול נותן מקום לעבד את הכאב ולחזק את הביטחון העצמי. בנוסף הטיפול עשוי לפתוח אפשרויות נוספות להתנהלות בשדה החברתי.
אם המתבגר מדבר על פגיעה בעצמו או על רצון למות, התייחסו לזה ברצינות ופנו מיד לעזרה.
לסיום
אתם לא יכולים לבחור בשביל הילד שלכם חברים. אבל אתם יכולים להיות הבית שבו הוא תמיד שייך. מתוך הבסיס הזה, קל יותר לצאת לעולם.
לקריאה נוספת: על מתבגרים ודימוי גוף ולא לפחד מתסכול: כך בונים חוסן רגשי אצל הילד. ואם תרצו ליווי, אני מזמינה אתכם להכיר את הטיפול הפרטני ואת הדרכת ההורים.
