מי מכן לא כתבה את המשפט הזה בברכת יום הולדת, או שזכתה לקבל את הברכה "רק שתהיי מאושרת"?
מה זה האושר הזה שכולם מדברים עליו?
בנקודות מפנה בחיים, כשמשהו מתפרק, או כשמשהו חדש מתחיל, הרבה נשים מרגישות שהן חייבות להרגיש טוב מהר. שהשינוי אמור להיות קל, טבעי, כמעט מובן מאליו.
אבל האמת? לפעמים, לפני שהמצב משתפר, דווקא נהיה קצת יותר קשה.
לפעמים מגיע בלבול, מערבולת של רגשות, והכל מרגיש רחוק ממה שדמיינו.
וזה לא אומר שטעינו, או שלא נצליח. זה פשוט חלק טבעי מהתהליך.
בשנים האחרונות התרבות סביבנו מדברת בלי סוף על “אושר”, כאילו אם נעשה הכול נכון, נחייך תמיד.
אבל החיים האמיתיים שונים: האושר לא תלוי בלהשיג מטרה אחת ואז לנוח.
הוא נמצא ביכולת להתמודד עם אתגרים, להמשיך לבחור, להרגיש חיבור, גם כשהדרך לא פשוטה.
במאמר הזה אנסה להסביר כמה נקודות חשובות לחיים בכלל ובמיוחד בתקופות של שינויים:
למה חשוב להסכים להיות גם ב״לא טוב״ , למה אושר אמיתי לא בנוי מהישגים חיצוניים בלבד ואיך לגדול מתוך המערבולת במקום להרגיש שאנחנו טובעות בה.
את לא לבד במסע הזה והוא לא אמור להיות מושלם.
הוא אמור להיות אמיתי.
שינוי אמיתי מתחיל מבפנים ובהתחלה הוא לא תמיד נעים
כשאנחנו נכנסות לשינוי כמו סיום עבודה, פרידה או התחלה חדשה , יש שלב שהרבה לא מדברות עליו:
השלב שבו את כבר לא במקום הישן, אבל גם עוד לא באמת הגעת לחדש.
זה שלב מבלבל, כואב, לא ברור.
זה לא סימן שאת בכיוון הלא נכון, זה סימן שאת בתנועה.
כמו במערבולת בים: אם תילחמי – תתעייפי. אם תתני לעצמך להישאר רגע, תנשמי, תנועי עם הזרם, תמצאי את הדרך החוצה.
כך גם בשינוי: להישאר נוכחת, גם כשלא נעים. לא לוותר. לזכור שדווקא שם מתחילים החיים החדשים שלך להיבנות.
אושר הוא לא יעד, הוא תוצר לוואי של חיים משמעותיים
תרבות האינסטנט מבטיחה לנו שאם רק נהיה “הגרסה הכי טובה של עצמנו”, נהיה גם מאושרות.
אבל אושר לא מגיע מרשימת מכולת מסודרת.
האושר, כמו שאמר ויקטור פרנקל, “לא ניתן לרדוף אחריו; הוא חייב להיוולד כתוצאה ממשהו אחר”.
משהו עמוק יותר: עשייה משמעותית, קשרים אמיתיים, נאמנות לעצמנו גם כשלא נוח.
גם התיאורטיקן אלפרד אדלר, וממשיכי דרכו, בינהם ד"ר אנאבלה שקד, מלמדים שהאושר האמיתי הוא לא בהשגת מטרות חיצוניות, אלא בתחושת שייכות, תרומה, משמעות ויכולת להתמודד עם מציאות החיים, על האתגרים שבה.
להסכים להיות גם ב”לא טוב”
כדי להגיע למקום טוב יותר, אנחנו צריכות להסכים להרגיש גם את המקומות הפחות זוהרים: בלבול, תסכול, כאב.
זו לא טעות. זה חלק מהמסע.
מכירות את זה שסיימתן תואר, או התחתנתן, ומצאתן את עצמכן שואלות “ומה עכשיו?”
השלמות שדמיינו מתחלפת מיד באתגרים חדשים.
וככה זה באמת: אין שלמות סופית.
יש דרך. יש תנועה. יש עשייה שמחברת אותנו למי שאנחנו רוצות להיות.
אושר נמצא במשמעות ולא בשלמות
בסוף, האושר האמיתי לא יימדד בכמה הישגים סיימנו.
הוא יימדד בכמה הצלחנו לחיות חיים עם משמעות:
להיות בחיבור למטרות שלנו, לאנשים החשובים לנו, להרגיש שלמות (לא מושלמות) עם הדרך.
לדעת לעמוד מול החיים כמו שהם לא תמיד הוגנים, לא תמיד פשוטים ובכל זאת לבחור לחיות אותם במלואם.
לתת לעצמנו להרגיש, גם כשהכאב מגיע. לבחור שוב ושוב, גם בלי להבטיח לעצמנו שהכול יהיה חלק.
כפי שאמר אריך פרום, אחד התיאורטיקנים הגדולים של הפסיכולוגיה החברתית:
“האדם יכול למצוא את עצמו רק אם הוא יקדיש את עצמו למשהו מחוץ לעצמו.”
לא ברדיפה אחרי שלמות חיצונית, אלא בחיים שמרגישים מלאים ומשמעותיים מבפנים.
לסיום ועם מחשבה לדרך
אין מסע מושלם. יש מסע אמיתי.
וכשאנחנו מסכימות להיות באמת בתוך התנועה, עם כל הפחדים והאומץ, האושר האמיתי, שנובע מתוך השלמה, מוצא אותנו, לא אנחנו רודפות אחריו.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק לחפש שלמות ולהתחיל לחיות באמת. להבין שהאושר לא מחכה בנקודת סיום, אלא מתגלה לאורך הדרך – ברגעים של משמעות, קשר, עשייה וחיים אמיתיים. הסיפוק מגיע מתוך התגברות, התמודדות, משמעות וקבלה ואת לא חייבת להישאר לבד בדרך הזו.
מוזמנת לקרוא עוד על שינויים ונקודות מפנה בחיים.