למה בעצם אי אפשר לקחת את עבודות היצירה מהטיפול? 

נושא שמירת עבודות המטופלים בחדר הטיפול באמנות מעורר לעיתים תהיות, במיוחד בקרב מטופלים או הורים לילדים. עבור רבים, המחשבה שעבודות אמנותיות נשארות בחדר הטיפול ולא יוצאות החוצה עשויה להישמע מוזרה ואף לא אינטואיטיבית. ילדים, למשל, רגילים לשתף את סביבתם הקרובה ביצירותיהם—בין אם מדובר בציורים מהגן, עבודות בית הספר או פרויקטים אישיים. יצירות כאלה מזמינות מחמאות ותשומת לב, ומשמשות לא פעם גשר בין הילד לבין הוריו או דמויות משמעותיות אחרות.

אבל בטיפול באמנות, הכללים שונים. שמירת העבודות בחדר אינה שרירותית; היא מבוססת על תפיסות מקצועיות עמוקות שמדגישות את חשיבות העבודה כחלק אינטגרלי מהתהליך הטיפולי. אז למה בעצם לא מוציאים את העבודות מחדר הטיפול? מה המשמעות שלהן בתוך התהליך ומה עושים אם המטופל מתעקש?

המשמעות של שמירת עבודות המטופל בחדר הטיפול

בטיפול באמנות, העבודות שיצר המטופל נושאות משקל רגשי, סימבולי וטיפולי משמעותי. שמירתן בחדר הטיפולים ולא הוצאתן אל מחוץ למרחב הטיפולי היא עקרון שנהוג במסגרות רבות ומבוסס על הבנה מקצועית של תהליכים טיפוליים, תפקיד המרחב הטיפולי, והמשמעות של היצירה עבור המטופל.

למה העבודות נשארות בחדר?

1. שימור המרחב הבטוח:

חדר הטיפול באמנות הוא מרחב מוגן שבו המטופל יכול ליצור באופן חופשי, ללא שיפוט או ביקורת חיצונית. העבודות שנוצרות בו מהוות חלק מהתהליך הטיפולי ומהאווירה האינטימית שבין המטופל למטפל. שמירת העבודות בחדר מגנה עליהן מפני חשיפה לגורמים חיצוניים שעלולים לערער את תחושת הבטחון.

2. תפקיד היצירה בתהליך הטיפולי:

היצירה האמנותית היא לעיתים קרובות כלי להשלכה רגשית, סמלית ואישית. היא עשויה לייצג תכנים עמוקים, קונפליקטים לא מודעים או תחושות שהמטופל מתקשה לבטא במילים. שמירת העבודה מאפשרת להמשיך לעבוד איתה בפגישות עתידיות, לשקף תהליכים ולבחון שינויים לאורך זמן.

3. מניעת שימוש בלתי מותאם בעבודה מחוץ לטיפול:

כאשר עבודה טיפולית מוצאת מחוץ לחדר, היא עלולה להיחשף לפרשנויות לא מדויקות או ביקורת חיצונית מצד אחרים (כגון משפחה, חברים או קולגות), דבר שיכול לפגוע במטופל. בנוסף, היצירה עלולה לשמש את המטופל בדרכים שאינן תומכות בתהליך הטיפולי, כמו להנציח רגשות שליליים במקום לעבד אותם.

4. חיזוק נוכחות המטופל בתהליך הטיפולי:

שמירת העבודות בחדר מעודדת את המטופל להתמקד בחוויה הטיפולית ולהותיר את חלקי התהליך הרגשי בתוך המרחב הטיפולי. הדבר מחדד את החשיבות של התהליך כאן ועכשיו ומונע שימוש בעבודה כמעין “בריחה” החוצה.

מה קורה אם המטופל מתעקש להוציא את העבודה?

ישנם מקרים שבהם המטופל מביע רצון חזק להוציא את עבודתו מחוץ לחדר הטיפול. מצבים כאלה יכולים לנבוע ממספר סיבות:

• רצון לשמר את היצירה כזיכרון או כמזכרת.
• תחושה שהיא שייכת למטופל באופן אישי.
• צורך בתמיכה או בתקשורת עם גורמים מחוץ לטיפול באמצעות העבודה.
• צורך בשליטה ואמצעי לבדיקת גבולות המרחב והקשר עם המטפל.

כיצד מתמודדים?

1. שיח פתוח ומעמיק:

חשוב להקשיב לסיבה שבגללה המטופל רוצה לקחת את היצירה ולבחון יחד איתו את המשמעות של הבקשה. השיח יכול לעזור לזהות חששות, צרכים או תחושות שהוא מתקשה לבטא.

2. בחינת גמישות טיפולית:

יש מטפלים שמאפשרים, מתוך התבוננות פרטנית, להוציא עבודה מסוימת אם יש לה משמעות מיוחדת למטופל. הדבר נעשה תוך הבנת ההשלכות על התהליך הטיפולי ובדיקה כיצד שמירה על היצירה או העתקה שלה יכולה לשרת את צרכי המטופל.

3. שימוש בעותקים:

ניתן להציע למטופל לצלם את העבודה או לשחזר אותה, כך שתישאר עותק פיזי בחדר הטיפול ועותק נוסף אצל המטופל. זה מאפשר למטופל לחוות תחושת בעלות מבלי לוותר על המשכיות העבודה הטיפולית. חשוב להגדיש שבעת שימוש בהעתקים, יש אפשרות שהעבודה תהיה פחות שמורה ותתעורר ביקורת, או תחושות שליליות, אך מדובר במציאת "העמק השווה", תוך התייחסות לכל מקרה ושיח על הדברים.

4. שימוש ביומן ויזואלי:

קיימים מקרים של מטופלים שמבקשים וזקוקים להמשכיות או החזקה גם מעבר לשעה הטיפולי. שימוש ביומן ויזואלי, יכול לתת מענה על הצורך במקרים מסוימים. ניתן לקרוא עוד על הטכניקה בקישור הבא https://shelleyserfaty.co.il/treatment/visual-journal/

תיאור מקרה: ילדה בת 11 – שמירה על העבודה בחדר הטיפול

הרקע:
הילדה בת ה-11 נוטה לצייר בשחור בלבד, ומשתמשת ביצירותיה להביע תחושות מגוונות.  לצד השמחה  שהיא מביאה, קיימים גם תסכול וכעס. הבחירה שלה בצבע השחור, נובעת בין השאר מקושי גרפומוטורי שאיתו היא מתמודדת, לכן נוח לה יותר בצבעים כהים, מבלי שהיא צריכה להתאמץ בציור. באחד המפגשים, יצרה ציור של דמות קטנה עם מילים כתובות סביבה, שהכילו שגיאות כתיב משמעותיות. לילדה יש 2 אחים בוגרים ואחות שצעירה ממנה בשנה.

הרצון שלה:
בסיום המפגש ביקשה לקחת את הציור הביתה כדי להראות אותו למשפחתה.

השיקולים נגד הוצאת העבודה:

1. מניעת חשיפה לפרשנויות שגויות:
   • בחברה יש נטייה לפרש צבע שחור באופן שלילי ("למה את לא מוסיפה צבע?"), מה שעלול לגרום לה להרגיש בושה או אי-הבנה.
   • המטופלת היתה צריכה לעמוד בסיטואציה של ביקורת מול הציור ולתת פירוש ליצירה, דבר שעשוי להעמיד אותה בתחושה לא נוחה.
   • שגיאות הכתיב עשויות לעורר תגובות ביקורתיות מצד משפחתה (במיוחד אחותה הצעירה, על רקע יחסי תחרות בינהן), שיפגעו בתחושת הביטחון העצמי שלה.
   • הצגת ציור בודד שנראה לכאורה קודר, יכו לעורר תגובת לחץ (מיותרת) אצל ההורים, שאינם חשופים לכל התהליך הטיפולי ואולי לא יפרשו נכון את הדברים.
2. שמירה על המרחב הבטוח:
   • הציור מהווה ביטוי אינטימי לעולמה הפנימי, והשארתו בחדר מגנה עליו מפני שיפוט חיצוני, שממנו הילדה מנסה להימנע.
   • השארת היצירה מאפשרת להמשיך לעבוד איתה במפגשים הבאים, תוך הבנת המסרים והתחושות שהילדה מנסה להביע.
   • השארת העבודה משחררת את הילדה מהצורך "להצטיין", "לצייר יפה" ומאפשרת לה להתמסר לטיפול עצמו באופן אותנטי.

ההחלטה הטיפולית:
הוסבר לילדה שהציור יישאר בחדר הטיפול כחלק מהתהליך שבו ניתן להמשיך לעבוד עליו. במקביל, הוצע לצלם את הציור כך שתוכל להחזיק אותו איתה והבחירה למי להראות את העבודה תהיה בשליטתה.

תיאור מקרה: ילדה בת 7 – הוצאת העבודה מחדר הטיפול

הרקע:
הילדה בת ה-7 יצרה דמות מפלסטלינה צבעונית עם זר פרחים סביבה וכתבה משפטים חיוביים  על ציור שליווה את היצירה. היא ביטאה במהלך המפגש חיבור לעצמה ותחושת ביטחון שצמחה בעקבות העבודה. לילדה יש 2 אחיות (בת שנתיים ובת 3 חודשים).

הרצון שלה:
ביקשה לקחת את היצירה הביתה כדי לשים אותה בחדרה, כמזכרת חיובית לעצמה.

השיקולים בעד הוצאת העבודה:

1. חיזוק תחושת הערך העצמי:
   • היצירה מייצגת רגע של הצלחה וחיבור רגשי, והוצאתה תוכל לחזק את המסר החיובי שילדה זו התחילה לאמץ.
   • תליית הציור או הצבת הדמות בחדר שלה תשמש כתזכורת יומיומית לתחושת ההצלחה שצמחה בטיפול.
2. חיבור בין הטיפול לחיי היומיום:
   • עבור ילדה צעירה זו, חיבור פיזי ליצירה יסייע לה להטמיע את הערכים והתחושות שצמחו בתהליך הטיפולי.
   • היצירה אינה נוטה לעורר ביקורת חיצונית או פירוש שלילי מצד הסביבה, ולכן החשש מחשיפה אינו רלוונטי במקרה זה. בנוסף, בניגוד ליחסי האחים במקרה הראשון, כאן האחיות צעירות מאוד ואין חשש ליחסי תחרות, ביקורת או פגיעה בערך העצמי שלה מצידן.

ההחלטה הטיפולית:
הילדה לקחת את היצירה הביתה, תוך שיח על המשמעות החיובית שלה ועל הדרך שבה תוכל להרגיש מחוברת אליה גם מחוץ למפגשי הטיפול.

סיכום: מתי העבודה נשארת ומתי יוצאת?

שמירת העבודות הטיפוליות בחדר הטיפול היא חלק משמעותי מתהליך טיפולי מבוסס ומגן. עם זאת, יש מקום לגמישות בהתאם לצורכי המטופל והקשר הטיפולי. השיח בין המטפל למטופל על נושא זה מאפשר לא רק לעסוק בשאלת הוצאת היצירה, אלא גם לגעת במקומות רגשיים עמוקים ובמערכת היחסים הטיפולית עצמה.

1. שיקולים לשמירה בחדר הטיפול:
   • שמירה על תחושת הביטחון והאינטימיות במרחב הטיפולי.
   • המשכיות העבודה הטיפולית ושימוש בעבודות ככלי להבנת תהליכים לאורך זמן.
   • מניעת חשיפה לפרשנויות חיצוניות שעלולות לפגוע במטופל.
2. שיקולים להוצאת עבודה:
   • יצירה שמחזקת ערך עצמי ותומכת בצרכים רגשיים ביומיום.
   • חיבור רגשי חיובי שיכול לשמש כעוגן עבור המטופל מחוץ לחדר הטיפול.
   • התאמת ההחלטה לצרכי המטופל תוך בדיקה מעמיקה של ההשלכות הטיפוליות.

העקרון המרכזי: כל החלטה צריכה להתקבל מתוך הקשבה לצרכי המטופל, התבוננות במשמעות היצירה ובקשר הטיפולי, ובחינה של הדרך הטובה ביותר לקדם את התהליך הרגשי והאישי.