כל כך הרבה מטפלים וכל כך הרבה שיטות טיפול, המון הבטחות, שרק אם נעשה x, רק אם נלך לאדם y נשיג את המטרה שלנו נהיה מאושרים.
האמת לכך היא יותר פשוטה- אין באמת שיטת טיפול מנצחת אחת. יש את מה שמתאים לכל אדם.
פרופסור יוגין ג'נדלין, פסיכולוג- פילוסוף, חקר כבר בשנות ה – 60 המוקדמות את השאלה מדוע טיפול עוזר לאנשים מסוימים ולאחרים לא? מה עושה את ההבדל?
יחד עם עמיתיו, הוא האזין למאות מפגשי טיפול, שהוקלטו במלואם. לאחר מכן הם שאלו את המטפלים והמטופלים, אם לדעתם הטיפול היה מוצלח וגם השתמשו במבחנים פסיכולוגיים שונים, על מנת לבחון, האם אכן חל שינוי חיובי אצל המטופל. לאחר המיפוי הראשוני, ג'נדלין ועמיתיו חילקו את ההקלטות לשניים: פסיכותרפיה מוצלחת ופסיכותרפיה לא מוצלחת.
המטרה בחלוקה היתה לאתגר את גורמי ההצלחה והכשלון וכאן היתה הפתעה.
בניגוד למצופה, לא היתה השפעה להתנהגות המטפל עצמו. כלומר, אין משמעות גדולה לחוכמת המטפל, למקצועיות, לאמפתיה, למידת השיפוטיות, לתכונותיו הייחודיות שלו.
ההבדל שמצאו החוקרים, בא לידי ביטוי בהתנהגות של המטופלים עצמם!
החוקרים זיהו זאת ע"י תחושות גופניות שאותם מטופלים תיארו, ע"י האטה בתגובות המילוליות וחיבור לתחושה הפנימית, הפיזית, למשל : "אני מזהה תחושה מוזרה בבטן", "זה יושב כאן בגרון/ בבית החזה".
למטופלים שהגדירו את הטיפול כהצלחה, היתה תחושה מודעת, לגבי המתרחש בגופם, גם אם אותה תחושה היתה מעורפלת וקשה לביטוי ותיאור. לעומת זאת, מטופלים שהטיפול שלהם לא הוגדר כ"מוצלח", היו מטופלים שלא חוו את התחושות בגופם ושדיבורם נשאר רהוט לאורך הפגישה.
ג'נדלין הגדיר את התחושה הגופנית, החיבור הטבעי שהרגישו המטופלים שהתחברו לגופם כ"התמקדות" Focusing . מדובר כאמור בתופעה טבעית שמתרחשת בגוף (למשל לשם לב לדפיקות לב, להרגשת חמימות שמתפשטת או להיפך לתחושת קור וקפאון בגוף…). ביומיום, אנשים "שוכחים" את מתן תשומת הלב לתחושה המורגשת, אך כשאנחנו לומדים לעשות זאת מחדש, אפשר לעשות שינוי חיובי בחיים.
אותה מודעות גופנית פנימית כונתה ע"י ג'נדלין – Felt Sense, שניתן להגדירה כ"תחושה מורגשת" או במילים פשוטות "הרגשה". מדובר בתחושה ייחודית, שמתבטאת בחוויה גופנית מסוימת. ההתמקדות באותה החוויה הגופנית, היא לב הטיפול והיא זו שמובילה לשינוי ולתחושה מורגשת חדשה. במהלך הטיפול, המטופל יעבור מהתמקדות בתחושה מורגשת אחרת להתמקדות בתחושה החדשה שמתגלה. באופן הדרגתי, עם המעבר בין התחושות הגופניות, מתגלה גם בהירות, מודעות ומאפשרת למטופל לעבור תהליך של שינוי משמעותי.
תיאור מקרה והדגמת שלבי ההתמקדות:
- מגיעה מטופלת שמתארת שהיא נמצאת בלחץ איום ותחושות חרדה. כשהיא מתמקדת בתחושה המורגשת בגוף היא מרגישה חוסר שקט בכפות הרגליים, רצון להניע אותן, תחושת מועקה בחזה "כמו משוקלת" שרובצת עליה.
- כשהיא ממשיכה להתמקד בתנועת כפות הרגליים, עולה תחושה של ריצה, בריחה ודימוי שלה נמלטת.
- היא נשארת עם הדימוי ונותנת לו להיות נוכח בגוף. כאשר היא משתהה, היא רואה את עצמה יושבת במקום עבודה.
- ההתמקדות בדמותה יושבת במקום העבודה מעלה תחושה של לחץ בחזה, כובד במשקולת רובץ עליה, יש תחושה של קור ברגליים, עולה פחד.
- המטופלת ממשיכה להיות עם תחושת הפחד, תחושת חוסר הנוחות ופתאום עולה המילה "פחד שלא אצליח", "פחד של אממש את עצמי". המילים שעולות לא מרגישות מדויקות והמטופלת חוזרת להתמקד בגוף.
- לאחר מספר דקות של שהיה עם התחושה המורגשת, המטופלת שמה לב לנשימות שלה שנעשות כבדות יותר ופתאום מגיע זיכרון שלה כילדה בכיתה, היא הצביעה ורצתה להגיד משהו, אבל המורה לא שמה לב אליה והיא הרגישה שקופה. השהיה עם החוויה הקדומה, החזירה אותה לכאן ועכשיו, לידיעה שהיא לא רוצה להיות שקופה.
- היא שמה לב שהידיעה שעלתה, פתאום הביאה לתחושה רגיעה, הנשימה הפכה להיות פחות כבדה, תחושה הלחץ בבית החזה מעט השתחררה.
- ההרגשה שהיא לא הילדה השקופה הידהדה בגוף, היא הרגישה שכוחותייה חוזרים אליה והיא נמצאת בידיעה ברורה שהיא רוצה לעשות שינוי במקום עבודתה, היא רוצה להביא את עצמה לידי ביטוי, באופן האותנטי שלה.
- החיבור לתחושות הגופניות ולכיוון החדש, הביאו איתו הקלה, תחושה של שקט ושלווה.
אם נסכם בקצרה את תהליך ההתמקדות מדובר בלקיחת תשומת הלב אל תוך הגוף, להיות עם התחושה המורגשת, לחוש אותה, לחוות את השינוי בתחושה הגופנית, את אותה התפנית בתחושות שעולות בגוף, כל זה בפתיחות ובסקרנות בלי שיפוטית.
תהליך ההתמקדות אם כן הוא עוצמתי, אך יחד עם זאת, הוא מאפשר כניסה לרבדים עמוקים, באופן הדרגתי, שאיננו מאיים.
ואם נחזור לשאלה בה פתחנו – מה הופך טיפול למוצלח? קודם כל החיבור לעצמנו. התהליך כאמור קיים בכל אחד מאיתנו, הוא טבעי, וניתן ללמוד ו"להתאמן בו", על מנת להתחבר לגוף ולתחושות שעולות גם באופן יומיומי. החיבור לגוף הוא החיבור למצפן פנימי, דבר שמאפשר לאדם לא להישאר תלוי במטפל או בטפול מסוים, אלא להתחבר לכוחות שלו ולקולו הפנימי.
- יוג'ין ג'נדלין (1978) התמקדות הוצאת מרקם
- אן וייזר קורנל (1996) כוחה של התמקדות