“הייתי אמורה להרגיש בסדר… אז למה הכול בפנים מתפרק?”
המאמר מיועד למי שנמצאת באמצע הדרך ואולי אפילו עוד לא יודעת שהיא במסע
המסע שלא מתחיל בקול תרועה
אם קראת את המאמר הקודם שלי על מסע הגיבורה וחשבת:
“זה אולי מתאים למישהי שכבר עברה משהו, שכבר הבינה, שכבר חזרה לעצמה” , המאמר הזה הוא בשבילך.
כי יש מסע שקט יותר. סמוי.
מסע שלא מרגיש כמו התחלה. לפעמים הוא מרגיש כמו סוף.
לא מסע של גבורה, אלא של עייפות עמוקה, בלבול, ריקנות או חוסר שייכות לעצמך.
אם את כאן, ייתכן שאת כבר במסע הזה, גם אם לא קראת לו בשם.
וזה בסדר. את לא צריכה להבין אותו כדי להיות בו.
משבר או תהליך? תלוי מאיפה מסתכלים
אולי עברת משבר ממשי כמו אובדן, פרידה, פגיעה.
ואולי לא קרה “שום דבר” ברור, אבל התחושה היא של התרוקנות שקטה:
כבר אין חשק, אין חיבור, אין קול פנימי. את חיה על אוטומט.
וזה מבלבל. כי החיים ממשיכים: את עובדת, מתפקדת, מתאפרת, אומרת את מה שצריך.
אבל בפנים משהו לא מסתדר.
אלו בדיוק הרגעים שבהם מתחיל המסע הפנימי.
לא דרך החלטה מודעת, אלא דרך סדק שמתעקש שלא תתעלמי ממנו יותר.
מסע הגיבורה הוא לא סיפור הוליוודי
הפסיכותרפיסטית והחוקרת מורין מורדוק, שהמשיגה את מסע הגיבורה, כתבה על שלב שלא תמיד מוזכר:
שלב של ירידה. התפרקות. עזיבה של כל מה שהחזיק אותנו – הזהות החיצונית, הדמויות שגילמנו, ההרגלים הרגשיים.
זה שלב שבו אין עדיין משהו חדש , אבל גם אי אפשר לחזור למה שהיה.
זה שלב של בין לבין.
הוא לא נוח. לא מואר.
אבל הוא הכרחי. כי רק בתוכו אפשר לשמוע את מה שהלב באמת מנסה להגיד.
הדברים נכתבו בעקבות עבודה ארוכת שנים עם נשים, בהם זיהתה שנשים חוות חוויה של קריעה בין זהות חיצונית לקול פנימי. המסע הנשי כולל פרידה מתכתיבים חיצוניים, ירידה לעומק הכאב וריפוי הקשר עם האם (או דמות האם הפנימית). אחרי התהליך ומתוכו נולד אצל הנשים חיבור מחודש לעצמן, מתוך שלמות ולא מתוך מאבק.
אז מה קורה בטיפול, כשאת באמצע הדרך?
בשלב הזה את לא מחפשת עצות.
את גם לא רוצה שמישהו “יעודד אותך” לחזור לשגרה, כי את יודעת שהיא כבר לא באמת מתאימה.
בטיפול, אפשר פשוט להיות עם מה שיש.
בלי למהר להבין. בלי להידרש “להשתפר”.
להניח את התחפושת, את ההסברים, את הניסיון להחזיק הכול.
ולשהות.
ושם, בתוך הרכות הזו, מתחילות לעלות שאלות.
כיוונים. תחושות.
ולאט לאט, גם בחירה חדשה. זהות חדשה. תקווה שאינה מבוססת על ציפיות, אלא על חיבור אותנטי לעצמך.
כמו סערה באמצע החיים
אז התחלת אולי טיפול או התבוננות פנימית ועדיין את מרגישה מועקה, כמו סערה באמצע החיים. אולי את שואלת את עצמך למה הדרך עדיין לא בטוחה?
המסע הפנימי לא תמיד מתחיל בבהירות. לפעמים הוא מתחיל בתחושת בלבול , את כבר לא מי שהיית, אבל עדיין לא מי שאת עומדת להיות. הזהות הקודמת נסדקת, העוגנים הישנים כבר לא מחזיקים, והעתיד עוד לא ברור.
זה שלב עדין ומורכב, ולפעמים הוא מרגיש כמו ריק. אבל דווקא הרגע הזה של בין לבין , הוא המקום שממנו מתחילים לנוע.
בטיפול אפשר לפגוש את השלב הזה בלי למהר. להיות איתו, להקשיב למה שמתחיל להיוולד, גם אם הוא עוד שקט ולא ברור.
ולאט לאט, משהו בתוכך מתארגן מחדש. לאט, אבל אמיתי. ובסוף מגיעה הקלה. לא בגלל שחזרת למה שהיית, אלא כי התחלת להיות מי שאת באמת.
כמה מילים אישיות לסיום
אם את מרגישה שמשהו בתוכך משתנה, נשמט או מתפרק, זה לא אומר שמשהו בך לא בסדר.
זה אומר שאת בפתח של מסע שיכול להחזיר אותך הביתה, לעצמך.
בדרך עדינה, עמוקה, בלי לדלג על שום חלק.
ואם את רוצה ליווי בתוך הדרך הזו, את לא צריכה ללכת בה לבד.