כולנו מכירים את זה: הרגע שבו מחליטים להישאר לישון עוד קצת במקום לקום ולהתעמל כמו שתכננו. נכון, זה נעים, אבל כשהשעון מצלצל בשנית, רגשות האשם מתחילים להזדחל פנימה. הם מזכירים לנו את ההחלטות שנותרו על הכוונת ושאנחנו אוהבים לדחות למחר – או במקרה הזה, לבוקר הבא. ברוכים הבאים לעולם של רגשות האשם!

למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?

רגשות אשם הם כמו העוגייה הזו על השיש – אולי אינה נחוצה, אבל בהחלט מתוקה בהתחלה… עד שמבינים כמה קלוריות אכלנו. הם מופיעים כשיש פער בין הרצון שלנו לבין המעשה בפועל. כשאנחנו מבינים שבחרנו לעשות x, למרות שאנחנו יודעים שאולי היה עדיף לבחור y.

תארו לעצמכם: אתם מתיישבים לראות עוד פרק בנטפליקס במקום לסיים עם ערמות הכביסה  או לענות את המיילים של העבודה. ואז מופיע אותו קול אשם שמזכיר את כל המשימות שלא בוצעו בשנה האחרונה – אותן אלו שמחכות שתשימו עליכם את גלימת הגיבור ותתקנו את העולם. עוצמת הרגשות יכולה להשתנות. יש מי שירגיש "קצת לא נעים", מן תחושה כזאת מעיקה, אבל במידה, ויש מי שירגיש רגשות מורכבים וקשים, עד כדי הלקאה עצמית, שנאה עצמית ופגיעה משמעותית בתחושת הערך העצמי. בשלב הזה יכולות להופיע מחשבות טורדניות, כאלה שיהפכו לנו את הלילה…

(מכירים את המחשבות  "למה אני תמיד מוותרת לעצמי…?","איזה אמא גרועה הייתי היום",  "למה הבית של כולם נראה מסודר ויפה ואצלי תמיד באלגן?). הבשורה הטובה שבאמת אפשר לצאת משם.

איך לצאת מהמעגל של רגשות האשם?

התהליך יכול להיות די פשוט – אחרי שמכירים בדפוסי ההתנהגות והחשיבה השליליים ומבינים שהם לא מקדמים אותנו, אלא רק באים לסגור עבורנו את הפער בין מהרצוי למצוי, צריך לקבל החלטה שרוצים לשנות.

צריך לתפוס את עצמנו בספירלת האשמה ולהגיד 'stop'.

ההבנה שיש לנו בחירה מאפשרת לנו לעשות טוב לעצמנו ולהבין שזה בסדר "לטעות". זה בסדר לבחור אחרת ממה שאנחנו מרגישים שנכון או רצוי. לזכור שאם בחרנו בדרך אחת, תמיד נוכל גם לבחור בדרך השניה.

יש לנו שליטה על הבחירות שלנו ואנחנו מצליחים להכיר בתוצאות של הבחירות ובמחירים השונים.

דוגמא לבחירות קטנות, תוצאות גדולות

בחרתי להיפגש עם חברה ביום שישי בבוקר במקום לבשל ולנקות לקראת הסופ"ש. זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה או לעצלנית. נכון, הבית אולי יהיה קצת פחות מסודר והאוכל יותר פשוט, אבל במקביל, אני מרוויחה זמן איכות עם חברה, משקיעה בקשרים חברתיים, מתאווררת וממלאת מצברים.

האנרגיות האלו מחזירות לי כוחות שמאפשרים לי להמשיך להתמודד עם המשימות היומיומיות – בעבודה, במשפחה, עם הילדים. אין כאן מקום לרגשות אשם, כי הבחירה הזו היא חלק מהדאגה לעצמי ולרווחת הסביבה שלי. לפעמים, דווקא הבחירה לצאת מהשגרה היא זו שמביאה איזון ועומק לחיינו.

ומעבר להחלטה המודעת, עוד כמה כלים שיאפשרו שחרור מרגשות האשם:

1. הומור עצמי: אפשר לצחוק על זה. לראות את עצמנו כגיבורים בסיטקום של החיים.

2. הכרת תודה: להתמקד בהצלחות הקטנות שבדרך. ליהנות מהמסע ולא רק מההגעה ליעד.

3. חמלה עצמית: לחבק את עצמנו כמו החבר הכי טוב שלנו. מגיע לנו מישהו שמאמין בנו!

טיפול וכלים מקצועיים

כמובן, לפעמים ההומור והחמלה העצמית לא מספיקים. במקרה כזה, ניתן לפנות לטיפול מקצועי. בטיפול ניתן להציע כלים להתמודדות עם רגשות האשם ולעזור לחיות חיים טובים ומלאים יותר. כמו כן, אנו יכולים ללמוד דרכים לפרש אחרת את המצבים שמובילים לאשמה ולפתח מודעות שעוזרת להפחית את התחושות הללו באופן בריא יותר.

לסיכום

רגשות אשם הם חלק מהחיים, אבל זה לא אומר שהם צריכים לנהל אותנו. עם הומור, חמלה, ובהתאם לצורך גם טיפול מקצועי, נוכל לחיות טוב יחד עם הפגמים הקטנים שלנו וליהנות מהחיים כפי שהם באמת – מסע מתמשך ולא מרדף אחרי שלמות.

שתהיה לנו דרך נעימה וחיים מלאים.