כשקשה לראות את הטוב

אישה יושבת בפרופיל על רקע שקיעה בראש מורכן

תמצית מאמר

בתקופות קשות תשומת הלב נמשכת למה שלא עובד, ומשפטים כמו "תחשבי חיובי" לא תמיד עוזרים. המאמר מציע להחזיק שתי אמיתות באותו זמן: קשה לי עכשיו, ויש בחיים שלי גם דברים טובים וכוחות. הוא מתאר איך הקשר הטיפולי עוזר לראות את התמונה הרחבה ולגלות כוחות שהיו שם כל הזמן.

יש תקופות שבהן הכול נראה אפור. אנחנו יודעות שמשהו טוב עדיין קיים בחיים שלנו, אבל קשה לנו לראות אותו. המחשבות מתמקדות במה שלא עובד, במה שחסר ובמה שעדיין לא הסתדר.

בתקופות כאלה אנשים סביבנו לפעמים אומרים: "תסתכלי על חצי הכוס המלאה", "תחשבי חיובי" או "תראי כמה טוב יש לך". הכוונה יכולה להיות טובה, אבל משפטים כאלה לא תמיד עוזרים. לפעמים הם אפילו גורמים לנו להרגיש שאנחנו לא מתמודדות נכון.

האפשרות לראות גם את מה שטוב לא באה במקום הכאב. היא מרחיבה את המבט, כך שאפשר לראות את התמונה כולה.

למה קשה לנו לראות את הטוב בתקופות קשות?

 

כשאנחנו מתמודדות עם משבר, שינוי או תקופה של עומס, תשומת הלב שלנו נמשכת באופן טבעי למה שמטריד אותנו ודורש פתרון.

אנחנו חושבות שוב ושוב על השיחה שלא הצליחה, על ההחלטה שאנחנו לא מצליחות לקבל, על הקשר שמכאיב לנו או על מה שאנחנו חוששות שיקרה.

כך נוצרת תמונה חלקית של המציאות. אנחנו רואות מצויין את הקושי, אבל מתקשות להבחין במשאבים, בקשרים הטובים ובדברים שכבר הצלחנו להתמודד איתם.

 

האם צריך להכריח את עצמנו לחשוב חיובי?

 

ממש לא.

אין צורך לשכנע את עצמנו שהכול בסדר כשמשהו באמת קשה. עצב, כעס, אכזבה, פחד ותסכול הם חלק מהחיים, ויש להם מקום. אם אני אומרת לעצמי שוב ושוב "הכול לטובה" בזמן שאני כואבת, אני עלולה לדלג על משהו שזקוק להקשבה.

המטרה היא להצליח להחזיק שתי אמיתות באותו זמן: קשה לי עכשיו, ויש בחיים שלי גם דברים טובים וכוחות שיכולים לעזור לי להתמודד.

 

איך טיפול יכול לעזור לנו לראות את התמונה הרחבה יותר?

 

בטיפול נוצר מרחב שבו אפשר לעצור ולהתבונן במה שקורה לנו, בלי למהר לתקן או לשפוט.

דמייני אישה שמגיעה לטיפול אחרי תקופה קשה ואומרת: "אין לי כוחות, אני לא מצליחה כלום." במהלך השיחה היא מספרת, כמעט בדרך אגב, שבכל החודשים האלה המשיכה לקום בבוקר לעבודה, שמרה על קשר עם אחותה, והגיעה גם לפגישה הזאת. המטפלת לא מתווכחת עם התחושה שלה, אלא עוצרת ושואלת: "איך עשית את זה?" ובהדרגה האישה מתחילה לזהות כוחות שהיו שם כל הזמן, אבל לא נחשבו בעיניה.

כך עובד הקשר הטיפולי. המטפל יכול להחזיק לרגע את התקווה כשהמטופל מתקשה להרגיש אותה בעצמו, עד שהמטופל מצליח לראות את עצמו באופן רחב יותר.

 

איך מגלים כוחות שלא ידענו שיש בנו?

 

לפעמים אנחנו מגלות את הכוחות שלנו דווקא בדיעבד. אחרי תקופה קשה אנחנו מסתכלות לאחור וחושבות: "לא האמנתי שאצליח להתמודד עם זה."

הרגע הזה משמעותי, כי הוא מאפשר לנו להכיר ביכולת שכבר הייתה שם, גם אם לא הרגשנו אותה בזמן אמת. אפשר לעצור עליו ולשאול: מה עזר לי? איך הצלחתי להמשיך? מי הייתי בתוך הסיטואציה הזאת? מה למדתי על עצמי?

אין כאן כוונה להפוך כל משבר לסיפור של צמיחה. לפעמים משבר הוא פשוט תקופה קשה. עם זאת, גם בתוך תקופה כזו אפשר לזהות כוחות ומשאבים שיעזרו לנו בהמשך. בסופו של דבר החיים עצמם הם מסע של התגברות, אף פעם לא הכל קל ופשוט.

 

מה אפשר לעשות כשקשה לראות את הטוב?

 

אפשר להתחיל בקטן. במקום לנסות לשנות מיד את כל הדרך שבה אנחנו חושבות, אפשר לשים לב לדבר אחד שכן עבד היום, לאדם אחד שהיה שם עבורנו, או למשהו קטן שהצלחנו לעשות למרות הקושי.

אפשר גם לשאול את עצמנו:

מה עזר לי להתמודד עד עכשיו?
על מה אני יכולה להישען בתקופה הזו?
מי האנשים שמחזקים אותי?
מה כבר הצלחתי לעבור?
מה חשוב לי לשמור גם בתקופה קשה?
מה נמצא בשליטתי כרגע?

השאלות האלה מאפשרות להכניס לתמונה גם חלקים נוספים. הן לא מעלימות את הקושי או מתעלמות ממנו.

 

כשהאכזבה מצמצמת את המבט

 

לפעמים הקושי נובע מכך שהחיים לא התקדמו כפי שתכננו. הגענו לצומת, הבנו שמשהו כבר לא מתאים לנו, או גילינו שהדרך שבחרנו היא לא הדרך שבה אנחנו רוצות להמשיך.

אכזבה כזו יכולה לצמצם את המבט במיוחד. נדמה לנו שהכול התפרק, ולא רואות מה נשאר: מה למדנו, מה חשוב לנו באמת, ואילו אפשרויות נפתחו.

אפשר לעצור, להכיר במה שקרה, להבין מה חשוב לנו עכשיו ולבחור את הצעד הבא. לפעמים צריך פשוט לחשב מסלול מחדש.

 

מתי כדאי לפנות לעזרה?

 

תקופה אפורה היא חלק מהחיים, ולרוב היא חולפת. אבל אם התחושה נמשכת שבועות, אם היא פוגעת בשינה, בעבודה או בקשרים, או אם נדמה לך שאין מה לעשות, זה סימן שכדאי לא להישאר לבד עם זה. פנייה לאיש מקצוע היא לא סימן לחולשה, אלא דרך להחזיר לעצמנו תמיכה.

לראות את הטוב בלי לוותר על האמת

 

אנחנו לא נולדים על תכונה שמאפשרת את ראיית הטוב. בתקופות מסוימות קשה לנו יותר, ובתקופות אחרות היא חוזרת בהדרגה.

אנחנו לא צריכות לבחור בין לראות את הכאב לבין לראות את הכוחות שלנו. אפשר לתת מקום לשניהם.

השבוע, נסי לבחור שאלה אחת מהרשימה ולענות עליה, במחשבה או בכתב. ואם את מרגישה שנוח לך לעשות את זה בליווי, אני כאן לשיחה. אפשר לקרוא עוד על הטיפול בקישורכאן.

לפעמים כל מה שנדרש בתחילת הדרך הוא להרחיב מעט את המבט ולשאול: מה עוד אני לא מצליחה לראות כרגע?

משם יכולה להתחיל תנועה חדשה.

 

לקריאה נוספת: איך הפוקוסינג יכול לעזור כשמרגישים תקועים

רוצה לעבוד על זה בטיפול?

אם משהו במאמר הזה נגע בך, אפשר להמשיך ממנו לתהליך אישי. אני מלווה נשים, הורים ומטפלות בקליניקה ברמת השרון:

לתיאום שיחת היכרות
שלי צרפתי, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית

על הכותבת: שלי צרפתי

מטפלת באמנות (M.A., לסלי קולג'), פסיכותרפיסטית בגישה אינטגרטיבית ומדריכה מוסמכת ביה"ת (מ.ר. 1295), עם למעלה מ-20 שנות ניסיון קליני. מטפלת בנשים, בהורים ובבני נוער בקליניקה ברמת השרון. עוד עליי

עוד מאמרים בנושא

חוף ים שקיעה בגוונים של ורוד ותכלת
על טיפול ותהליכי שינוי
שלי צרפתי

איך הפוקוסינג יכול לעזור כשמרגישים תקועים

לפעמים אנחנו מבינות מה קורה ועדיין מרגישות תקועות, כי ההגנות מרחיקות אותנו מחוויה שממשיכה לחיות בפנים. פוקוסינג, שפיתח יוג'ין ג'נדלין, מזמין להקשיב בסקרנות לתחושה המורגשת בגוף, בלי למהר לפרש או לפתור. כשמסכימים להיות לצד התחושה בלי להיבלע בה, היא יכולה להשתנות ולפתוח תנועה חדשה.

לקריאת המאמר
אשה בשמלה סגולה עומדת בשדה פתוח בידיים פרושות לצדדים
ידע וכלים למטפלים
שלי צרפתי

פסיכותרפיה בגובה העיניים

אחרי שנים של עבודה בטיפול באמנות ובגישות פסיכודינמיות, המפגש עם הגישה האדלריאנית הרגיש כמו הגעה הביתה. הטקסט מציג את עקרונותיה: פשטות ומעשיות, התמקדות בכוחות, שייכות, בחירה חופשית ושוויון, ומסביר מדוע אדלר הוא הרבה יותר מהדרכת הורים, פסיכותרפיה בגובה העיניים שמשלבת עומק עם כלים מעשיים.

לקריאת המאמר
אשה צעירה צועדת מול הים מבט מהגב
ידע וכלים למטפלים
שלי צרפתי

כשהחיים יוצאים משליטה: למה המוח חושב שלילי ומה אפשר לעשות

כשהחיים יוצאים משליטה עולים חוסר אונים, הצפה רגשית ותגובות בגוף. המוח, שנועד להגן עלינו, נוטה דווקא אז לחשיבה שלילית. המאמר מסביר למה זה קורה ומציע שמונה דרכים מעשיות להחזיר תחושת יציבות: לזהות מה בשליטתנו, להפריד בין מחשבה למציאות, לצמצם חשיפה, לחזור לכאן ועכשיו ולהיעזר בכתיבה וביצירה.

לקריאת המאמר
כלי נגישות