מי מכן לא כתבה פעם בברכת יום הולדת “רק שתהיי מאושרת”?
זו אולי אחת הברכות השכיחות ביותר שאנחנו מאחלות זו לזו.
אבל מה זה בעצם האושר הזה שכולנו מדברות עליו?
בתקופות של שינוי, כשמשהו מסתיים ומשהו חדש מתחיל, אנחנו לפעמים מצפות מעצמנו להרגיש טוב מהר. אם החלטתי לעזוב עבודה, לסיים קשר, להתחיל משהו חדש או לעשות שינוי שחיכיתי לו הרבה זמן, נדמה לי שאחרי ההחלטה אמורה להגיע הקלה.
בפועל, הרבה פעמים מגיע קודם משהו אחר: בלבול, עצב, חשש, געגוע ואפילו תחושה שאולי עשיתי טעות.
המעבר בין מה שהיה למה שעוד לא נבנה יכול להיות תקופה לא פשוטה. דווקא שם חשוב לזכור שהקושי הוא לא בהכרח סימן שמשהו השתבש.
למה שינוי יכול להרגיש כל כך מבלבל?
כשאנחנו יוצאות ממקום מוכר, גם אם הוא כבר לא מתאים לנו, אנחנו מאבדות לזמן מה חלק מהוודאות שהייתה לנו.
בסיום עבודה אנחנו עדיין לא יודעות איך תיראה העבודה הבאה. אחרי פרידה אנחנו כבר לא בתוך הקשר, אבל עדיין לא יודעות איך ייראו החיים בלעדיו. גם שינוי שאנחנו בוחרות בו מרצון יכול להביא איתו געגוע, פחד ושאלות.
יש תקופה כזאת שבה אנחנו כבר לא ממש במקום הישן, אבל עדיין לא מרגישות בבית במקום החדש.
זו יכולה להיות תקופה מבלבלת מאוד.
אני אוהבת לחשוב עליה כמו על הליכה בתוך ערפל. אנחנו רואות רק חלק קטן מהדרך, ולכן קשה לדעת אם אנחנו בכיוון הנכון. לפעמים רק בדיעבד אפשר לראות לאן הדרך הובילה.
על התחושה הזאת, כשמשהו בפנים משתנה גם בלי משבר ברור, כתבתי גם בהיית אמורה להרגיש בסדר. אז למה אני מתפרקת מבפנים?.
בתקופה כזאת לא תמיד צריך לדעת מיד מה הצעד הבא. לפעמים מספיק להסכים להיות בתוך אי-הוודאות ולתת לדברים להתבהר בהדרגה.
האם אנחנו חייבות להרגיש טוב כדי לדעת שעשינו את הבחירה הנכונה?
לא בהכרח.
גם בחירה נכונה יכולה להיות מלווה בתקופה קשה.
אפשר לעזוב מקום עבודה שכבר לא מתאים לנו ולהתגעגע אליו. אפשר להיפרד מקשר שהיה נכון לסיים ועדיין לכאוב את הפרידה. אפשר להתחיל פרק חדש ולחשוב לפעמים על הפרק הקודם.
רגשות מעורבים הם חלק טבעי משינויים משמעותיים.
לפעמים אנחנו מחפשות תחושת ודאות שתאמר לנו: “עשית נכון”. החיים בדרך כלל לא נותנים לנו אישור כזה מראש.
אנחנו לומדות את הבחירות שלנו תוך כדי תנועה.
אז מה הקשר בין אושר לחיים משמעותיים?
בשנים האחרונות אנחנו שומעות הרבה על אושר, על חשיבה חיובית ועל הרצון להיות “הגרסה הטובה ביותר של עצמנו”.
יש בזה משהו מושך, אבל החיים עצמם מורכבים יותר.
אושר הוא לא מצב קבוע שאנחנו אמורות להגיע אליו ולהישאר בו. בחיים משמעותיים יש גם תקופות של קושי, ספק, אכזבה ועצב.
ויקטור פרנקל כתב שהאושר אינו דבר שאפשר לרדוף אחריו באופן ישיר. הוא מגיע כתוצאה מחיים שיש בהם משמעות ואת המשמעות אפשר לתת לכל דבר שנעשה.
זו נקודה שאני מוצאת בה הרבה אמת.
כשאנחנו עסוקות במה שחשוב לנו, בקשרים שלנו, בעשייה, ביצירה, בתרומה ובבחירות שמתאימות לערכים שלנו, אנחנו לא בהכרח מרגישות מאושרות בכל רגע. אבל אנחנו יכולות להרגיש שהחיים שלנו הם שלנו. הם חיים ששווה לחיות אותם.
ומה קורה כשאנחנו מרשות לעצמנו להיות גם ב”לא טוב”?
לפעמים אנחנו כל כך רוצות להגיע כבר לצד השני של השינוי, שאנחנו מנסות לדלג על התקופה שבאמצע.
אנחנו רוצות לדעת שהכול יהיה בסדר, לקבל החלטה ברורה, להרגיש שלמות ולהמשיך הלאה.
אבל יש תקופות שבהן הדבר הנכון הוא דווקא לתת מקום למה שקיים עכשיו.
לבלבול, לעצב, לגעגוע, לפחד, לתחושת חוסר המשמעות. תחושה שויקטור פרנקל הגדיר כ"ריק קיומי".
כשאנחנו נותנות לרגשות מקום, אנחנו יכולות להתחיל להבין מה הם מספרים לנו. לפעמים העצב מספר שהיה כאן משהו חשוב. הפחד מצביע על משהו שיקר לנו. הבלבול אומר שאנחנו עדיין מחפשות את הדרך.
האם יש דבר כזה חיים מושלמים?
אולי אחת המלכודות של תרבות האושר היא המחשבה שבאיזשהו שלב נגיע למקום שבו הכול יסתדר.
נסיים תואר, נמצא עבודה טובה, נבנה זוגיות, נגדל ילדים, נגיע ליעד הבא ואז סוף סוף נרגיש שהגענו.
אבל כמעט בכל שלב בחיים מגיעה גם השאלה: ומה עכשיו?
גם אחרי הישג גדול יכולים להגיע ספקות. גם אחרי תקופה טובה יכולים להופיע קשיים.
אולי במקום לחפש את הנקודה שבה הכול יהיה מושלם, אפשר ללמוד לחיות עם התנועה הזאת.
יש תקופות שבהן אנחנו מתקדמות. יש תקופות שבהן אנחנו עוצרות. יש תקופות שבהן אנחנו בונות משהו חדש, ויש תקופות שבהן אנחנו עדיין מנסות להבין מה אנחנו רוצות.
מה יכול לעזור בתקופה של שינוי?
אפשר להתחיל בכמה שאלות פשוטות:
מה חשוב לי עכשיו?
מה אני רוצה לקחת איתי מהתקופה הקודמת?
ממה אני רוצה להיפרד?
מה אני עדיין לא יודעת, ואני יכולה להרשות לעצמי לא לדעת כרגע?
איזה צעד קטן אני יכולה לעשות השבוע?
השאלות האלה לא נועדו למצוא תשובה מושלמת. הן יכולות לעזור לנו להקשיב לעצמנו בתוך כל הרעש.
לפעמים שינוי גדול מתחיל דווקא מצעד קטן: שיחה שאנחנו דוחות, החלטה שאנחנו מקבלות, גבול שאנחנו מציבות או משהו חדש שאנחנו מרשות לעצמנו לנסות.
אז מהו אושר?
אולי אושר הוא לא נקודת הסיום שאליה אנחנו מגיעות אחרי שסידרנו את כל חלקי החיים.
אולי הוא נמצא גם בתוך הדרך: בקשר טוב, בתחושת משמעות, בעשייה שמרגישה נכונה, ברגע של שקט, בתחושה שאנחנו מכירות את עצמנו קצת יותר וביכולת לבחור גם כשהחיים אינם בדיוק כפי שתכננו.
חיים משמעותיים כוללים גם רגעים קשים. הם כוללים שאלות שאין להן תשובה מיידית, החלטות שאנחנו מתלבטות בהן ותקופות שבהן אנחנו עדיין מחפשות את המקום שלנו וזה בסדר.
מחשבה לסיום
אין מסע מושלם. יש את החיים שלנו, כפי שהם עכשיו.
לפעמים הם ברורים ולפעמים הם מרגישים כמו מערבולת. לפעמים אנחנו יודעות בדיוק מה אנחנו רוצות, ולפעמים אנחנו צריכות זמן כדי להבין.
אולי במקום לשאול את עצמנו כל הזמן “האם אני מאושרת?”, אפשר לשאול:
האם החיים שאני חיה עכשיו מרגישים לי נכונים?
האם יש בהם אנשים, קשרים ועשייה שחשובים לי?
האם יש מקום גם לי בתוך כל מה שאני מחזיקה?
לפעמים דווקא השאלות האלה מובילות אותנו למקום עמוק יותר מהחיפוש אחרי אושר.
