למה קשה לעזוב יחסים נרקיסיסטיים

"למה את לא פשוט הולכת?" את השאלה הזאת נשים רבות שומעות מבחוץ. לפעמים הן שואלות אותה גם את עצמן, בשקט, בלילה.

אני פוגשת בקליניקה נשים חכמות, חזקות ומוכשרות, שמרגישות תקועות בקשר שפוגע בהן. הן יודעות שמשהו לא בסדר. ובכל זאת, ללכת נראה כמעט בלתי אפשרי.

במאמר הזה אני רוצה להסביר למה זה כל כך קשה, בעיקר כדי להוריד ממך את הבושה. המטרה היא לא להצדיק את הקשר.

הקושי לעזוב הוא תוצאה של מה שקורה בתוך קשר כזה ולא בהכרח חולשה.

הקשר התחיל במשהו שנראה כמו אהבה

רוב הקשרים האלה  מתחילים בהרבה תשומת לב, במחמאות, בתחושה של "סוף סוף מישהו רואה אותי". השלב הזה נחרט עמוק.

כשמגיעה הפגיעה, את עדיין זוכרת את ההתחלה. את מחכה שהאדם ההוא יחזור. התקווה הזאת היא אחד הדברים שהכי קשה לשחרר.

לפעמים נשים אומרות לי: "אני לא מתגעגעת אליו, אני מתגעגעת למי שהוא היה בהתחלה". המשפט הזה מסכם היטב את הקושי.

הבלבול שוחק את הביטחון בעצמך

בקשר נרקיסיסטי המציאות מתערערת. דברים שאמרת מוכחשים. דברים שהרגשת מוצגים כהגזמה. לאט לאט את מתחילה לפקפק בזיכרון ובשיקול הדעת שלך.

כשאת לא בטוחה במה שאת רואה, קשה לקבל החלטה גדולה. על התופעה הזאת כתבתי גם במאמר על גזלייטינג.

הקשר נעשה מרכז החיים

עם הזמן, רוב האנרגיה שלך מופנית לקשר. לנחש את מצב הרוח שלו. להימנע מעימות, לתקן, לרצות. כתוצאה מכך, נשארת פחות אנרגיה לחברות, למשפחה ולעצמך.

לפעמים יש גם בידוד ממשי. קשרים חיצוניים נחלשים, ואת נשארת עם פחות מקומות להישען עליהם. מכאן, לעזוב נראה כמו לקפוץ לריק. בגישה האדלריאנית אנחנו יודעים כמה הצורך בשייכות בסיסי. כשהקשר הוא המקום היחיד שנשאר, קשה מאוד לוותר עליו. לפעמים הקושי הוא להיות בתפקיד של מי שמפרקת את המשפחה, במיוחד שסימני הפגיעה  לא נראים בחוץ.

הקשר הרגשי חזק יותר מההיגיון

מחזורים של קרבה ופגיעה יוצרים קשר רגשי חזק מאוד. כל רגע טוב מרגיש כמו הקלה עצומה, ומחזק את הרצון להישאר. זה קורה גם לנשים שמבינות היטב מה קורה להן.

זה לא עניין של אינטליגנציה. זו הדרך שבה מערכת העצבים מגיבה לחוסר ודאות ולהקלה שבאה אחריו. לתופעה הזאת קוראים התקשרות טראומטית.

אשמה, בושה ופחד

נשים רבות מרגישות אשמה. "אולי אני הבעיה". "אולי אם אשתדל יותר". יש גם בושה: מה יגידו, איך לא ראיתי קודם.

ויש פחד. פחד מהתגובה שלו, מהבדידות, מהשלכות כלכליות, ולפעמים פחד על הילדים. הפחדים האלה אמיתיים. ראוי להתייחס אליהם ברצינות ולא לבטל אותם.

בטיפול אני לא דוחפת לעזוב. אני עוזרת לך לראות את התמונה בבהירות, להתחזק, ולבחור מתוך שקט ולא מתוך פחד. ההחלטה נשארת שלך.

מה יכול לעזור

• לכתוב לעצמך מה קורה, כדי לחזק את האמון בזיכרון שלך.
• לחדש קשר עם אדם אחד שאת סומכת עליו.
• לקרוא ולהבין, בלי למהר להחליט.
• לבנות תוכנית בטוחה, צעד אחר צעד.
• לקבל ליווי מקצועי שמכיר את הדינמיקה הזאת.

אם את עדיין לא בטוחה מה את חווה, אולי יעזור לך המאמר מה קורה לי בתוך קשר רעיל.

כשיש סכנה

אם יש אלימות או איום, הבטיחות שלך קודמת לכל. במצב של סכנה התקשרי למשטרה, 100. הקו הלאומי לטיפול באלימות במשפחה של משרד הרווחה, 118, פועל בכל שעות היממה. לתמיכה רגשית אפשר לפנות לער"ן, 1201, או לסה"ר – סיוע והקשבה ברשת .

מילה לסיום

הקושי לעזוב אומר שהיית בתוך קשר שנבנה כך שיהיה קשה לצאת ממנו ולא כי משהו בך פגום. ההבנה הזאת היא כבר צעד.

יש לי הסמכה לטיפול בנשים ביחסים רעילים, ואני מלווה נשים בדרך הזאת בקצב שלהן, בלי שיפוט. אם את רוצה לדבר, אפשר לקרוא על טיפול פרטני או ליצור איתי קשר.